fbpx

האם מי הבקבוקים טובים לשתיה?

מכללת כרכור | האם מי הבקבוקים טובים לשתיה? לימודי סביבה וקיימות

בכל מקום שתלך היום, תראה אנשים אוחזים באובססיביות בבקבוקי המים שלהם ולוגמים מתוכם. זה כל כך שיק היום. ברחבי העולם צומחים ברים למים, ולעתים הם נחשבים אפילו לאופנתיים יותר מהברים למשקאות אלכוהוליים. ישנם מלונות, שבהם מלצרי המים מייעצים לסועדים אלו מים לשתות עם המנות השונות.
ואכן, לחם הוא אמנם עמוד השדרה של חיינו – למרות, שלאמיתו של דבר, לא האוכל אלא המים הם תנאי ראשון לשמירת קיומנו הפיזי. שובתי רעב באירלנד חיו 60 יום בלי אוכל, אך הם היו מתים תוך ארבעה ימים אילו לא היו שותים חצי ליטר מים ביום.

לימודי איכות הסביבה - האם מים בבקבוק נקיים יותר ממי ברז?

מים בבקבוקים הם היום תעשייה הצומחת בקצב אדיר – הקצב המהיר ביותר בשוק המשקאות – עם מכירות של יותר מ 84 ביליון ליטר בשנה ברחבי העולם. למרות שהייצור הוא במחיר אפס כמעט, מחיר הקמעונות של מים בבקבוקים שווה לזה של דלק, הוא פי ארבעה ממחיר החלב ופי 10,000 מהעלות של מי ברז.
הסיבות לכך, שאנחנו מוכנים לשלם מחיר כה גבוה עבור מים בבקבוקים הינן ניידות וטעם, אך בעיקר בריאות. סקרים מראים, כי רובנו מאמינים, כי ‘מים מינרליים’, כפי שהם נקראים, בריאים יותר ממי ברז – טענה, שלפי הנראה, אין לה בסיס. לדוגמא, סקר ,שנערך לאחרונה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגיע למסקנה, כי למים בבקבוקים אין ערך תזונתי גבוה יותר מאשר למי ברז
(WHO Fact Sheet No 256, October 2000).
למרות זאת, רופאים אלטרנטיביים מרבים להמליץ על מים בבקבוקים למטופלים, הסובלים מבעיות במערכת החיסון או מרגישות לכימיקלים. באופן שגרתי במי ברז קיים זיהום של אלומיניום, כלור, ניטראטים, חומרי הדברה ופלואוריד, ולכן נחשבים מים בבקבוקים לאלטרנטיבה בטוחה.
האמנם? הדיסוננס הראשון בתעשייה הופיע בשנת 1900, כאשר טוקסיקולוגים אמריקאים גילו עקבות של בנזן בפריאר (Perrier) , המותג המוביל בשוק המים המינרלים בארה”ב. מצאו, כי הזיהום נבע מפילטר גז מקולקל; ‘פריאר’ החזירו 100 מיליון בקבוקים, והכריזו, כי הבעיה פתורה.
אך מיתוס המים הנקיים נופץ. התעוררו חשדות; זמן קצר לאחר האירוע התחילו חוקרים אמריקאים לבצע בדיקה לעומק של כל תעשיית המים המינרלים. ראשית הם גילו את מקורות המים, וטענו כי לא פחות מארבעים אחוז ממי הבקבוקים בארה”ב מקורם …. במי ברז.
עוד יותר חשודים היו המים, שבאמת נבעו מהקרקע. מותג מסוים של ‘מי מעיין’, אשר על תוויתו הופיעה תמונה של הרים ואגם, השתמש במים ממעיין בתוך חניון מכוניות של מפעל כימיקלים נטוש, לפי דבריו של אריק אולסון (Erik Olson) ,אשר עמד בראש צוות חוקרים של המועצה להגנת מקורות הטבע (NRDC).
בשנת 1999 פרסם NRDC את הדוח העבה והמקיף שלו על כל תעשיית המים המינרלים בארה”ב. הם מצאו, כי בסביבות 35 מותגים מתוך 100 פעלו על גבול החוק – לרבים הייתה ‘צמיחת יתר של חיידקים’, בזמן שאחרים הכילו רמות גבוהות של ארסן, כלור, טריהלומתאן או ופלואוריד. אפילו מותגי צמרת צרפתיים לא הצליחו להימלט מביקורת. לדוגמא, אצל ויטל וולוי (Vittel and Volvie) מצאו רמות גבוהות של ארסן (13 חלקים לכל ביליון (parts per billion; ppb) ). רמה זו אסורה במי ברז (המקסימום המותר הוא 5 ppb ). אצל ‘פריאר’ מצאו 12 ppb של פתלאטים לעומת המותר במי ברז, שהוא 6 ppb.

לימודי איכות הסביבה - מה בנוגע לבקבוקי פלסטיק לאחסון מים?

אך, מאין הגיעו רעלים אלה? הופעת הארסן מובנת, כי הוא מרכיב של סוגי אדמה מסוימים, אך מה בנוגע לפתלאטים? פתלאטים הינם קבוצת תרכובות כימיקלים, המשמשות בעיקר להגמשת פלסטיקים. וזהו הרמז – פלסטיק.
היום חוקרים מתחילים להבין כי, כלי הקיבול הוא אחד הגורמים העיקריים לזיהום המים בבקבוקים. עם המספר הגדל של מייצרים, המעדיפים שימוש בבקבוקי פלסטיק על פני בקבוקי זכוכית, גוברת החשש מפני דליפת כימיקלים רעילים לתוך המים – כמו שקית-תה המשחררת את התמצית באיטיות. גילו כמויות מדידים של רכיבי פלסטיק בתוך המים, ואלה עלולים לגרום לבעיות בריאות.
לדוגמא, פתלאטים מחקים אסטרוגן – והגוף מגיב בהתאם. ניסויים עם חולדות זכרים הראו, כי פתלאטים עלולים לפגוע באיברי המין, בכבד, בכליות ובריאות, והיום מאשרים את הופעתן של השפעות אלה גם אצל בני אדם. בשני מחקרים, אשר נערכו עם תינוקות זכרים, חוקרים מצאו ריכוזים גבוהים יחסית של פתלאטים בשתן שלהם – ייתכן בגלל חשיפה לצעצועי פלסטיק. למרות שכמויות הפתלאטים היו קטנות, הופיעו אצל התינוקות סימנים נקביים ברורים והתפתחות בלתי נורמלית של בלוטת המין
(Environ health Perspect, 2005; 113: 926-33; Environ health Perspect, 2006; 114: 805-9).
עורך הדין בנושא בריאות הסביבה בארה”ב, אריק אולסון, אומר, ” ישנם מייצרים של בקבוקים ותעשייני פלסטיק המביעים התנגדות נחרצת לקביעת סטנדרטים של פתלאטים בנימוק, כי המים עלולים להתקלקל לאחר תקופת אחסון ארוכה.”
ולכן, למרבה האירוניה, למרות שישנן הגבלות חמורות על פתלאטים במי ברז, אין הגבלות כאלה לגבי מי בקבוקים.
נראה, כי שורש הבעיה הוא תקופת האחסון. מפני שהמים (בסך הכול) ללא חיידקים, חיי המדף של מי בקבוקים ארוכים בהרבה מהתקופה המותרת לרוב סוגי האוכל האחרים – עד לשנתיים. פרופסור וילים שוטיק (William Shotyk) באוניברסיטת היידלברג בגרמניה, מצא כי תכולת האנטימון במי בקבוקים מוכפלת כל שלושה חודשים בערך (J Environ Monit, 2006; 8: 288-92). אצל חולדות האנטימון פוגע בכבד, בטחול ובבלוטת התריס. פרופסור שוטיק דואג, למרות שתופעות אלה קורות כאשר רמות האנטימון גבוהות הרבה יותר מהרמות שנמצאו במי בקבוקים. “המים ב[בקבוקי מים] מזוהמים,” הוא אומר.
לאחרונה הדאגה הגדולה מכוונת לביספנול A (BPA), רכיב עיקרי בפלסטיקים פוליקרבונאטים, שהשימוש בהם שכיחה מאוד לאחסון אוכל ומשקאות, כולל מים. כתוצאה מכך, לכמעט כל אחד מאיתנו (בעולם המפותח) יש BPA בגוף. כמו הפתלאטים, BPA מחקה אסטרוגן. בעבר הוא נחשב בדרך כלל ‘חלש’ ולכן בטוח.
אמנם, חוקרים באוניברסיטת טופטס היוקרתית בבוסטון מדווחים, כי BPA עלול להפר את האיזון ההורמונלי אצל חולדות בהריון אפילו במינונים שבעבר נחשבו בטוחים
(Environ Health Perspect, 2001; 109: 675080). לאמיתו של דבר, “רמות נמוכות ביותר של BPA ” גרמו לתופעות בלתי רגילות בדרך כלל “תופעות גנטיות לא נורמליות” אצל חולדות, הנקראות ‘אנאופלוידי’ (שינויים במספרי הכרומוסומים). מינון קטן של 20 ppb של BPA במים של החיות הספיק כדי לגרום לתוצאות מפתיעות אלה – והכול תוך שבוע (Curr Biol, 2003; 13: 546-53).
פרמקולוגים באוניברסיטת צינצינטי אישרו תוצאות אלה וגם הוסיפו אליהן. הם מצאו, כי “ריכוזים נמוכים מאוד” של BPA עלולים להפר את ההתפתחות הנוירולוגית אצל תינוקות של חולדות, כשהם עדיין ברחם. הם הזהירו ואמרו, כי “BPA חזק ביותר” עם “סיכוי שמינון נמוך ישפיע על המוח המתפתח” (Endocrinology, 2005; 146: 5388-96). רק הזמן יגיד אם אותן ההשפעות תופענה גם אצל בני אדם.
כפי שניתן לצפות, תעשיית הפלסטיק הגיבה בטענה כי BPA בטוח ברמות חשיפה רגילות של בני אדם. הם מצטטים 11 מחקרים, שלא מצאו שום סיכון.
אמנם, דר’ פרדריק פום סאל (Frederick vom Saal) מאוניברסיטת מיסורי, ודר’ קלוד הוג’ז (Claude Hughes) מהאוניברסיטה של איסט קרוליינה, חרשו את הספרות המדעית ומצאו מעל 90 מחקרים המצביעים על הסיכונים של מינונים נמוכים של BPA, מינונים שהם מתחת לגבול המומלץ בקווים המנחים הרשמיים. הם גם שמו לב לכך, כי רוב המחקרים המביעים ביקורת בנושא ה BPA היו בלתי תלויים, בזמן שאחד-עשר המחקרים , שנתנו ל BPA אישור בריאותי לרוב מומנו על ידי תעשיית הפלסטיק (Environ Health Perspect, 2005; 113: 926-33).
למעשה, ב 31 מחקרים, שנערכו עם חיות, מצאו השפעות משמעותיות, גם כאשר המינון ירד מתחת לקו הנחשב “בטוח” או מינון ההתייחסות של 50 מג/ק”ג/יום. בנוסף לכך, בתוך המעבדה, ראו התפוררות תאים מסוג אסטרוגן עם מינונים מזעריים של פחות מחצי חלק של BPA בטריליון חלקים של מים.
גילויים של מספר רופאים בטוקיו מוסיפים דאגה. הם טוענים, כי מפני שה- BPA נפוץ כל כך, ניתן לגלותו גם אצל עוברים של בני אדם בעודם ברחם – וברמות גבוהות יותר מאלה שגרמו להשפעות שליליות אצל עכברים (Hum Reprod, 2002; 17: 2839-41).

לימודי איכות הסביבה - טיפים והמלצות לבחירת מים מינרליים

לכן, אם ברצונך לשתות מי בקבוק, בחר/י בבקבוק זכוכית ולא בכלי קיבול מפלסטיק, במיוחד אם את בהריון או אם את/ה סובל/ת מרגישות סביבתית או ממחלה.

מבחינה בריאותית כבר אי אפשר לסמוך על מים בבקבוקים. וכדאי לזכור, כי לא משנה עם אלה מים ב’קולר’ המשרדי או בכל כלי קיבול אישי לשימוש חד פעמי.
אך היום מעט מאוד מים נמכרים שלא בכלים מפלסטיק. בניגוד למגמה זו חברה קטנה, בת-שנה, בבריטניה בשם ‘מי בלו’ (Belu Water) בחרה לייצר רק בבקבוקי זכוכית. אך אפילו זכוכית אינה ידידותית מספיק לסביבה עבור CEO ריד פאדג’ט (Reed Padget) , ולכן הוא פיתח בקבוק אורגני, המתפורר לחלוטין, מעמילן של תירס. מטרתו הראשונה היא הפחתת זיהום ולא שמירת בריאות, אך מסתבר, כי מבקבוק ה’בלו’ דולפות רק כמויות מזעריות של חומצה לקטית בלתי מזיקה. ניתן להשיג ‘מי בלו’ מווייטרוז (Waitrose).

לימודי איכות הסביבה - טיפים והמלצות לשתיית מי ברז


אך למי, שאין גישה למי ‘בלו’, מה האלטרנטיבה? קיימת רק אפשרות אחת, מי ברז.
בניגוד להצהרותיהן של חברות המים, העובדה היא כי למי ברז ישנם מספר יתרונות לעומת מים שבבקבוקים. קודם כול הם זולים מאוד. שנית, התקנות לניקיון המים אפילו חמורים יותר עבור מי ברז, ולכן הסיכויים הם שבמי הברז שלכם פחות חיידקים מאשר במים הקנויים מהסופרמרקט. וכמובן, ברזים לרוב נוחים יותר מבקבוקים.
אף על פי כן, ישנן אין ספור בעיות עם מי ברז. חוץ מהטעם הלא נעים (במיוחד של מים בערים), ישנם במים מזהמים כימיקלים ומינרליים. אם כך, כיצד ניתן לסלק אותם?
השיטה הפשוטה והזולה ביותר היא השימוש במיכל עם פילטר. רוב הפילטרים עשויים משני מרכיבים: אחד מכיל חלקיקי פחמן, הסופגים את הכימיקלים הרעים, ופילטר אחר עשוי משרף, הנצמד ליונים במינרלים ומסלקים אותם. הבעיה היא שהם אינם יעילים במאה אחוז. לפי בריטה (Brita) ,המייצר המוביל, הפילטרים מסלקים רק 85 אחוז מהכלור ו 70 אחוז מחומרי ההדברה, בזמן שכל הפלואוריד והניטראטים נשארים במים.
אפשרות אחרת היא פילטרים, המותקנים בצנרת הכיור במטבח, עם ברז שפיכה בגובה הכיור. דגם טיפוסי כזה מיוצר על ידי פוזני בלינקולנשיר (Pozzani in Lincolnshire). מחיר הערכה זול באופן מפתיע. היא עולה בערך 60 לירות סטרלינג. טוענים, כי פילטרים אלה מסלקים עד 99 אחוז מהחיידקים ועד 95 אחוז מהכלור, מהמינרלים הכבדים ומחומרי ההדברה.
קיים סוג אחר של מערכת מותקנת לתוך הצנרת, המסלקת באופן מוחלט את הכלור, חומרי ההדברה, הפלואוריד והניטראטים. שיטה זו נקראת אוסמוזה הפוכה; היא מערכת סינון מתוחכמת, והמחיר בהתאם. בנוסף לבעיית המחיר הגבוה, מערכת זו מסלקת גם את כל המינרלים המועילים מהמים.
אפשר גם לזקק את המים. שיטה זו אמורה, בתיאוריה, לסלק כל דבר – כולל מולקולת הטעם האחרונה. היום ניתן להשיג יחידות זיקוק ביתיים קטנים, אך נראה כי המכירות מוגבלות לאנשים עם מערכות חיסוניות פגועות מאוד, מפני שרוב האנשים נרתעים מחוסר הטעם של מים מזוקקים.
טוני אדוורדז (Tony Edwards)
WDDTY vol 17 no 8

מאחר ולנו, במכללת כרכור,
ברור שבחירת התמחות מקצועית היא החלטה חשובה, שההשלכות שלה על העתיד עצומה, בחרנו להזמין אתכם לפגישת ייעוץ בת כשעה, חינם!
הטבה כזאת לא ניתן למצוא בקלות  במכללות אחרות, אז בלי היסוסים מיותרים, התקשרו כבר עכשיו 072-3924690
אנחנו מחכים לכם. הקריירה החדשה שלכם כבר כאן!

נהניתם מהמאמר?
אנחנו מזמינים אתכם להתעמק במאמרים בנושא סביבה וקיימות ובתכנים שלנו.

מתעניינים בלימודים מקיימים?
קראו עוד:

התכנית להסמכת יועצי סביבה וקיימות

שינוי גודל גופנים
ניגודיות
גלילה לראש העמוד