fbpx
בחורה מחזיקה פרח ביד - מכללת כרכור
טליה אפשטיין
טליה אפשטיין

כיצד לימודי התזונה שינו את חיי?

היכן אתחיל?
נולדתי וגדלתי במשפחה מדהימה, תומכת, שופעת חום, אהבה ונתינה אינסופית. אך יחד עם זאת משפחה וותיקה, שבה יש הרבה "צריך". אני קוראת לאלה – "צריכים": צריך לעשות כך, צריך להיות כזו, צריך ללמוד מקצוע מכובד, צריך וצריך וצריך. ואני – השתדלתי למלא את כל מכסת ה"צריכים" משך כל חיי, ואף העברתי את המשנה הסדורה הזו לילדי.
במסגרת ה"צריכים" למדתי לימודי משפטים באוניברסיטה, ושרתתי את האומה במקצוע זה במשך 20 שנה. לא, איני יכולה לומר שסבלתי, איני יכולה לומר שלא היה לי סיפוק מן העבודה ומהמקצוע, אך באותה נשימה – יכולה אני לומר כי כבר לאחר מספר שנים במקצוע – חשתי שמשהו לא לגמרי מסתדר לי, לא לגמרי נותן לי את השלם, ולא ידעתי לשים את האצבע על הגורם לכך.
במסגרת האילוצים – המשכתי בעיסוקי כעורכת דין, השתדלתי לעשות חיל, השתדלתי להוציא ממשרדי לקוחות מרוצים ומחייכים, ויש לומר במעט צניעות כי בדרך כלל גם הצלחתי.
אך משהו לא היה שלם עבורי.
והנה, יום אחד, בעידודו הרב של בעלי – החלטתי לעשות מעשה, ולקחת בתחילה יום חופש אחד בשבוע על מנת לבחון את עצמי, את רצונותי, את מאוויי הכמוסים ואלה שאינם כמוסים, ובמסגרת זו – נרשמתי ללימודי פרחי באך במכללה ההוליסטית בכרכור.
היתה זו שנה מדהימה עבורי, בה למדתי המון על עצמי, למדתי להכיר במי שאני ובמי שאני לא, למדתי להודות (גם אם היה לי קשה לעתים) במי שאני ובמי שאני לא, ובעיקר למדתי לקבל את עצמי ואת סביבתי. וזו היתה רק ההתחלה..
במשך מספר חודשים ניסיתי לחשוב מה יהיה הצעד הבא שלי, במה חושקת נפשי ולאן מועדות פני, ונותרתי מתוסכלת.
עד שיום אחד, לאחר שיחת חולין עם חברותי לכיתת פרחי באך – חשתי דלת נפתחת עבורי,חשתי פתאום כמיהה שכמוה לא חשתי זה יובלות, ובאותו היום גמלה בלבי ההחלטה – אני מתכוונת ללמוד "תזונה" בשנה הבאה.
משם התגלגלו העניינים די מהר. נרשמתי ללימודי תזונה במכללה לרפואה משלימה – מכללת כרכור.
בחיי שמצאתי את עצמי. חשתי שמצאתי את ייעודי בחיים.
אני נהנית מן הלימודים, מליקוט האינפורמציה, מהחווייה היומיומית, מהעשרת עולמי, מחברי לספסל הלימודים, משינוי אורח חיי, מן המזון החדש שגופי לומד להכיר, מן השפה החדשה שלמדתי לדבר בה.
והורי האהובים, כנראה מביטים בי מלמעלה, מחייכים, נהנים, תומכים כרגיל, ושמחים בשמחתי…
ואם לסכם הכל במלה אחת – "אאוריקה"!!!

וכשאני יושבת וחושבת היכן הייתי לפני שנתיים ימים בלבד, והיכן אני נמצאת היום – אני רואה מרחק של שנות אור, שהצלחתי לעבור אותו בשנתיים בלבד, ועוד היד נטויה.
בבית בו גדלתי היה תמיד אוכל טעים. אבל ממש טעים!!!! עם המון סימני קריאה!!!! ארוחות מושקעות ודשנות, מאכלים מאוד יצירתיים, אבל – מעולם לא שאלתי. מעולם לא עצרתי לרגע. מעולם לא חקרתי – מה כוללים רכיבי המזון שאכלתי? האם הם טובים לי? האם רחמנא לצלן – מזיקים?
כל זאת עד שהתחלתי את לימודי התזונה במכללה.
הצורך שלי לשאול את השאלות האלה, הצורך שלי בידע ואינפורמציה, והצורך שלי להזין את גופי ברכיבים המתאימים לו – גברו על הכל, גברו על התשוקה למזון זה או אחר, גברו אפילו על ההרגלים, והביאו אותי למקום שונה.
מאז שהתחלתי את לימודי התזונה, כמעט בכל יום אני מנסה, אני מתנסה.
הכנסתי לביתי מוצרים שמעולם לא ככבו במדפי המקרר שלי או בארונות המטבח, מוצרים אחרים שלא ידעתי על קיומם, וכאלה שלא נחשפתי אליהם מעולם בעבר.
ולגלות לכם? אני פשוט נהנית מכל רגע.
נכון. אני – נהנית ברמות עילאיות. בני ביתי – מי יותר ומי פחות. אבל – גם הם מתרגלים.
כבר שמעתי מבני ביתי את האימרה – "אמא, מרוב בריאות – אנחנו נמות"!!!
וכבר צוחק איתי בעלי האהוב, שעם כל כך הרבה בריאות – אנחנו נאחר להגיע לגן עדן!!!
והאמת? אני בשלי. וכאשר אני בטוחה ושלמה עם דרכי – גם האחרים מצטרפים למסע אט אט.
התחלתי להנביט נבטים שמוצאם מכל סוגי הגרגרים האפשריים – וגיליתי שלא רק שיש בהם תכולה אדירה של טוב, אלא שהם גם כל כך טעימים, מוסיפים ומשדרגים כל ארוחה.
התחלתי להכין את הגרנולה שאני כל כך אוהבת במו ידי, והתוצאה – מדהימה!!!!!אני מכינה כמויות ענקיות של "הדבר הזה", והן מתחסלות ע"י כל בני הבית.
העשרתי את מתכוני הסלטים והמאכלים האחרים שאני מכינה לערב שבת, ואפילו שיניתי מן הקצה אל הקצה את בקבוקי השמן המככבים במטבח ביתי. לא עוד שמנים מזוככים חסרי איכות, אלא אך ורק שמנים "טובים ועשירים" (שמן זית, שמן אבוקדו וכיו"ב).
את הפחמימות הריקות – החלפתי כמובן באלו המלאות, ומאז אין אצלי אורז לבן אלא רק אורז מלא לסוגיו השונים. אין אצלי קמח לבן אלא קמח מלא. אין אצלי פסטה "רגילה" אלא רק כזו העשויה מקמח מלא.
וכשהראש חושב בריאות – החיך מתיישר לימין ונהנה מכל ביס!!!!
אפילו מוצרי החלב, שלא הייתי מוכנה קודם לסלקם מביתי – "הסכימו" כמעט כולם בסופו של דבר להישאר על מדפי המרכולים.
התחילו לככב אצלי מוצרים כמו: טופו, סייטן, מיסו, פטריות שיטאקי, מיץ עשב שעורה, שמרי בירה… – כאלה שלא ידעתי על קיומם….
ואפילו – אגוזי ברזיל ומלך, גרעיני דלעת וחמניה ועוד כהנה וכהנה מוצרים שלא העזתי לצרפם לרשימת המכולת שלי, כדי שלא "אשמין" חלילה – מצאו מהר את מקומם בתפריט היומי שלי ושל בני ביתי.
והתוצאה – אחרי שנים של "האבסת הגוף" במרכיבים לא לו – הגוף שלי מודה לי בוקר בוקר (ועל כך אני מקווה שאין צורך להרחיב)… מגיב אלי כמו שמעולם לא הגיב…. מאשר לי שטוב לו ושאני דואגת לו כמו ש"צריך"… סוף סוף מרגישה שאני עושה את ה"צריך" הנכון..

בתיאבון!!!!!!!

טליה אפשטיין

תחום: תזונה טבעית

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן