fbpx

מהי כתיבה טיפולית עבורי?

מכללת כרכור | מהי כתיבה טיפולית עבורי? רשמים מלימודי כתיבה יצרתית טיפולית

מאת:
צופית אורן
קורס כתיבה טיפולית מכללת כרכור 

כתיבה טיפולית היא לא רק 'פואטיקה קטנה' , אלא חופש גדול, לזמנים בהם תרצה לשמוע בקול הדף הריק , בין מילים תומכות שלא תמהרנה לשום מקום , וגם אלו שחסר בהן משהו ונמצאות במחברת המילים הקשות ו'בשביל שאינו נבחר' …
אלו , שעינך קולטות מתוך גזרי העיתונים ואתה מאגד אותן לקטע ואפילו יש לך הזדמנות לקרוא לו בשם ….
בכתיבה , ישנם ימים בהם אני מרגישה כאותה נסיכה , היוצאת לשחק בכדור הזהב שלה, אשר מתגלגל ונופל לבאר. כך גם אני מתגלגלת עם כתיבתי לתוך גלגול האושר . 

כתיבה טיפולית, כתיבה שהיא בית

אך לצידו ישנם ימים בכתיבתי, בהם אני ב'ארץ יצורי הפרא' . מרגישה בהיותי פראית בנשמה , כי רק שם מבינים אותי , שם צוחקים איתי , שם רוקדים איתי .
ולאחר כמה משפטים, לבסוף מגיעה ההכרה שבכל זאת בתוכי ,איני יצור פרא ומעבר לאופק ובארצם , לא מחכה שום דבר בעצם ומבינה כי מקומי כאן .
זה הבית. אני כותבת. הגעתי עם הנהר שסחף אותי . חיי כאן .
ככל שהכתיבה סוחפת אותי, אני מבינה כי החיים מחייכים וזורמים , זורמים ומחייכים , גם אם קשה, הכל אפשרי אם רק ננסה .
בתוך 'קורות החיים' של חיי עליהם אני כותבת, אני מגלה , כי אני נחוצה להשמיע את עצמי / אני נחוצה לעצמי . זו אני ואל לי לכסות זאת . אכסה רק בבגדים / הנפש מסתדרת גם כשהיא ערומה .
גיליתי בכתיבה כי בחיי ישנן המון 'גחליליות' , שהצלחתי ללקט מיער עברי ובתוך מסע השורשים שבי ,אני כותבת על אנשים, שרק לאחר הכרות ממשית , יורדים מהם עוד ועוד עלים ונשאר רק עמוד התווך .
אלו האנשים הנמצאים בתוך נקודות הסיפור האוטוביוגרפי שלי , בו אני , צופית , הכוכבת הראשית בכל הצגות בית הספר . זיכרון קטן בתוך אבני הדרך של חיי. 

כתיבה טיפולית, לגלות את עצמך

בכתיבה את מגלה , דברים שאמנם ידעת , מתוקף היותך אישה , אך מקבלת חותמת , שאת יודעת לסמוך על תחושות הבטן שלך .
את כותבת כי ב'תוך כל אישה' ישנם מחולות וריקודים וצלילים וקולות ומחשבות ואנחות/ ואין לי הנחות . אבל גם כמה רגעים של שקט הומה / גם שקט יכול להיות הומה .
ובימים שלאחר שירים רבים , אני גם 'יפהפייה נרדמת' ואולי רק נרדמת ? למדתי לישון פחות חזק.
להיות ערה ולכתוב . לעיתים לא יודעת 'במה להתחיל' … אז אולי תעזורנה 16 מילים בודדות על גזרי דפים חתוכים ?
אך בכל זאת צלחתי וכתבתי על היותי :'לוליינית על חבל /המנסה לאזן את כבדות הריצודים המאשימים /מול ריצודי הדגל שלי / שמונף ואומר הכל כשורה .
החלון כה שקוף / אולי הוא לא היה קיים שם קודם ? '
ואם בכל זאת לא הצלחתי להתחיל ,הצלחתי בכמה מילים ליצור בריאה ולא ברע …
ו'אמרתי לעצמי' (מרים ברוך ) , "שאני אוספת ניצוצות להדר את עולמי "
הגשם מנקה ומעלים שאריות לא רצויות . והכל כשורה בעולמי . כך כתבתי . כך אמרתי לעצמי .
ובכתיבה שטיפלה בי, הצלחתי להפיק סליחה . למדתי שהיא מתנה . שהכעס נגמר ואין צורך להשיבו ומחר יום חדש .
למדתי בכתיבה כי למרות ש"אין " , אני מנסה לסגור את זה וזה נפתח אותי וזה ..
'כן . חללים , חללים , נפקעים בי בורות אבל אני אביא קצת אדמה ומים , היסגרו ?
אביא את מכונת התפירה שלי ואתפור אותם . היסגרו ?'
אך אני כותבת שאני באה מהיש בתוכי . לא מהאין .
'ואני יראה לזה/אני אתן לזה/ אוי ואבוי לזה/ זהו . הלך הזה… !'
ויש אמנם רווח, בין מה שציפיתי לבין מה שמתקיים. אבל מה שניתן, אודה לו . הוא מתנה .
וכותבת גם על אהבה . מבינה כי היא חשובה .
רק בכתיבה אני נותנת את העוצמה עם החותמת לכתוב:
'יד ביד נצעד לריקוד סוער /נתפס אחד בשני , אבלי בלי להיאחז '.
כי לעיתים את כותבת רק על עצמך . יש את עצמך .
ואת כותבת שאת' צפה ועולה לתוך חללים של אוויר נעים ועוצמה'.
בכתיבה , אפילו השמים מקבלים גוון ורוד /מגלה כי ברחובות יש רכות עוד ועוד .
וכשאת לוקחת את העט לתוך 'מגרת הרגשות' , מבינה כי:
' בחיים לא יכול להיות תמיד נוח /בין השמים לעננים זולגות דמעות /הרבה מהן צברתי / חשבתי שאני מבזבזת כמו מים שאינם זורמים למקומות הנכונים . '
וכשסוגרת עיניים ועולה בי הפחד , אני כותבת שהוא איננו אמיתי בעולם .
הפחד הוא יצור אגדי עם עין אחת .אני אסתכל ללא חשש. אני חזקה יותר, כי לי יש שתי עיניים…
כך תמיד אזכור כי מבין המילים הכתובות , אפשר להתבונן , לעצור ולהבין כי בין הרמז לאור , אוכל להיפרד מכל מה שאינו נחוץ .
ובפסקה האחרונה במחברת הרפלקציה של קורס ביבליותרפיה וכתיבה טיפולית , כתבתי, כי הצלחתי להביס את היצור האגדי שלי, שחי בארץ יצורי הפרא ….

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן