מהרהורי הלב..
כתיבה עבורי היא אמצעי נוסף להביע מידע, הוראות, תיאורים. תמיד שנדרשים לכתיבת ברכות, דרשות, נאומים ופרידות ידוע שאני הכתובת.
כשבחרתי להירשם לקורס הייתי סקפטית ולא תיארתי לעצמי לאיזה מסע מרתק לתוך הנפש ההשתתפות תוביל אותי מבחינת היכולת לשוחח עם עצמי, להתבונן עמוק בנפש פנימה ולכתוב.
בתחילת הקורס התקשיתי לשחרר את הכתיבה מהרציונל ולכתוב באופן אינטואיטיבי, ללא ביקורת וללא בקרה.
לאט לאט התחלתי לשחרר ולהיות מועצמת ומוערכת מחברי הקבוצה שנתנו משובים מקדמים ומחזקים.
הרגשתי כיצד אני נפתחת ממפגש למפגש, מחכה בציפייה למוצא פיהם של החברים.
לא דמיינתי שניתן לקיים קורס שכזה בזום ולהרגיש כל כך קרובים, למרות המרחק הפיזי.
היה ברור לי שאת הפרקטיקום אעשה על קבוצת תלמידים שניתנה לי הזכות להגיע לנימי הנפש ולאפשר להם מפגש קבוצתי אינטימי עם עצמם ועם חבריהם.
כמה אושר היה לשוטט בתוך הנפש, לפגוש חוויות, להראות נוכחות ולהתעצם. ניקיון לנפש.
עברתי מסע מטורף של התבוננות עצמית , הקשבה, איפוק, שיתוף והעצמה.
מגוון הנושאים והטקסטים שלהם נחשפנו במהלך המפגשים יצרו עושר בלתי נדלה והזמנה לכתיבה ולהתבוננות.
ניכר שהשיעורים תוכננו תוך מתן שיקול דעת לכל פעילות שהוצעה לנו.
כל המילים הטובות והמפרגנות לרעיה ולאסיסטנטיות על הרגישות, ההכלה, היכולת לראות את הצרכים של כל משתתף, הזמינות , המגוון , ההומור והקלילות מול הקשיים והדמעות.
זכיתי לקחת חלק בקורס מעשיר ומצמיח ואני מודה לעצמי על התעוזה וההתמדה.
יבורכו כל העמלים והמשתתפים.
מי ייתן ונלמד על עצמנו , נכיר ונתעצם.
שנעביר את התורה ליקרים לנו ונדע רק טוב..
פרחים צבעוניים לכולם.