“פסיכותרפיה גופנית” – הגוף יודע מה שהמוח מבקש לשכוח:

למה שיחות לבדן לא תמיד מצליחות להזיז את המחט בטיפול?

כמעט בכל חדר טיפולים יש רגע מוכר שחוזר על עצמו: המטופל יושב, מנתח בדייקנות כירורגית את ילדותו, את דפוסי הקשר שלו, את הסיבות לבחירות שהוא חוזר עליהן שוב ושוב. המילים מדויקות. התובנות חריפות. יש תחושה של חכמה.
ועדיין , כשהוא קם מהכיסא ויוצא לרחוב, משהו בבטן נשאר מכווץ. הכתפיים עדיין מורמות. אותה חרדה, אותה תקיעות, אותה תחושה שהחיים נמצאים ממש מעבר לפינה.

זה לא כישלון של המטפל ואפילו לא של המטופל בחדר. יש כאן גבול. הגבול הטבעי של כל עבודה שנעשית בשפה בלבד, מבלי לגייס את מה שהגוף מחזיק. של גישה שמסתמכת על חצי מהפוטנציאל האנושי.

החידה שהמדע פתר אבל הפסיכולוגיה הקלאסית עדיין מתעלמת ממנה

בשנת 2014 פרסם הפסיכיאטר ד”ר בסל ואן דר קולק את ספרו “”נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בתהליך החלמה מטראומה” (יצא לאור בישראל בהוצאת “פרדס”) , שהפך לאחד הספרים הנמכרים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה הפופולרית. הטענה המרכזית שלו היתה פשוטה עד כדי מדהימה: טראומה ומצוקה רגשית לא מאוחסנים רק כסיפורים בזיכרון . הם מאוחסנים כמתח ומתכנות בגוף עצמו.

המחקר הנוירוביולוגי של העשורים האחרונים מאשר זאת מפעם לפעם: חוויות מעצבות, פגיעות רגשיות, ורגשות שלא היה מקום להם , לא נרשמים רק ב”ספריית הסיפורים” של המוח הרציונלי. הם נרשמים בזיכרון הגופני הסמוי (Implicit Memory) ברמה הטרום-מילולית, שם אין לשפה גישה.

“כשהמוח הרציונלי מנסה לשכנע את הגוף להשתנות, הוא מדבר לתוך חלל ריק. הגוף מקשיב לשפה אחרת לגמרי.”

מחקרים בנוירוביולוגיה מראים כי הטראומה מעובדת באזורים תת-קורטיקליים של המוח : האמיגדלה, ה hippocampus וה-brain stem אזורים שהשפה והשכל הרציונלי אינם מגיעים אליהם ישירות. מכאן נובעת החשיבות של עיבוד מלמטה למעלה (Bottom-up processing): כניסה דרך הגוף אל המוח, ולא להיפך – לא כאפשרות מעניינת, אלא כתנאי להשלמת הריפוי

שריון הגוף: הרעיון שרייך הציג ב-1933 שהמדע המודרני מוכיח כיום

וילהלם רייך, תלמידו של פרויד שיצא לדרכו העצמאית, הציג בשנות ה-30 של המאה הקודמת מושג שנחשב אז לפרובוקטיבי: שריון הגוף (Character Armoring). הרעיון: כשאנחנו חיים חוויות שאי אפשר לעכל , אנחנו לומדים “להחזיק” אותן בשריר, בנשימה, ביציבה.
הילד שנדרש “לא לבכות” , מכווץ את הגרון ולוחץ את השפתיים, עד שהדפוס הופך כרוני. האדם שגדל בסביבה לא בטוחה , מרים את הכתפיים כאילו מצפה למכה שלא תגיע. הנשימה הנמנעת, הסרעפת הנוקשה, הלסת הדחוסה , כל אלה אינם רק “מתח” אנקדוטלי. הם ארכיטקטורה של הסיפור שהגוף מספר.

מה שרייך הציע אז באינטואיציה, המדע של 2024 מוכיח: התיאוריה הפולאגאלית של ד”ר סטיבן פורג’ס מראה כיצד מערכת העצבים האוטונומית “קפואה” לעיתים בתוך מצבי הישרדות : לחימה, בריחה, קיפאון . אפילו כשהסכנה חלפה מזמן. הגוף, בפשטות, לא קיבל את ההודעה שהמלחמה נגמרה.
התקיעות אינה רק בראש; היא מעוגנת בגוף. משום כך, הבנה קוגניטיבית לבדה אינה מספיקה.

אפקט ה”50/50″ הפסיכותרפיסטית רונה שוחט מסבירה למה כל כך הרבה טיפולים נכשלים.

בפודקאסט “מהדהדים רחוק” של מכללת כרכור, שוחט, מנחה בכירה ומרצה במסלול הפסיכותרפיה הגופנית, מציגה את מה שהיא מגדירה כ”עבודה עם חצי מהפוטנציאל האנושי”:

“כשמטפלים עובדים רק עם השפה, עם המילים, עם הנרטיב , הם מגיעים לחצי מהאדם שיושב מולם. החצי השני : הגוף, הנשימה, התנועה, התחושה ממתין שמישהו יזמין אותו לחדר.”

רונה שוחט מבהירה זאת תוך כדי הסבר על מבנה גופני שרייך כינה ‘המבנה הגופני האורלי’, שבו היא מדגימה תנועת ראש של אדם שהולך עם הראש מוטה כלפי מעלה, ולעתים גם עם כיווץ בגוף. תנועה המאפיינת מי שלא קיבל בשלב מוקדם בחייו מענה מספיק לצרכיו הבסיסיים. כשסביבת הילד לא הצליחה להזין אותו רגשית באופן שיאפשר רגע של שקט ורווחה, הגוף לא עזב את המצב הזה. הוא נשאר בו. הוא הפך אותו לתנועה, למנח גוף, לצורה. לא כתגובה חולפת, אלא כארגון קבוע של השריר והתנועה. מה שנראה כהרגל תמים או מנח גוף אקראי הוא למעשה חותם גופני של ילדות שחיפשה מענה ולא מצאה או אף נחסמה.
הפסיכותרפיה הגופנית ההוליסטית אינה “טיפול אלטרנטיבי”. היא גישה אינטגרטיבית שמשלבת את עומק השיח הפסיכולוגי עם קריאה ישירה של שפת הגוף. המטפל שמוכשר בגישה זו לא שומע רק מה המטופל אומר . הוא קורא את כל הסיפור: הנשימה, היציבה, התנועה הספונטנית, הרגעים שבהם הגוף “זולג” מחוץ לנרטיב המילולי.
לדוגמה: מטופלת מספרת בחיוך על פרידה קשה, בזמן שאצבעותיה לוחצות אחת על השנייה. מטופל מדבר בשלווה על “כל מה שכבר עיבדתי”, בזמן שנשימתו שטחית ונקטעת. המטפל הגופני יבחין בכך. ויזמין את הגוף לדבר.

למה הדרך לשינוי עוברת דרך כף הרגל, לא דרך הראש?

המחקר המודרני מבחין בין שתי דרכי עיבוד טיפולי:

עיבוד מלמעלה למטה (Top-Down): עבודה דרך המחשבה, הנרטיב, הפרשנות. כאן פועלת הפסיכותרפיה הקוגניטיבית הקלאסית.
עיבוד מלמטה למעלה (Bottom-Up): כניסה דרך הגוף : תחושות, תנועה, נשימה, דחפים . שמוליכה ב”מסלול מהיר” ישר לאזורי העיבוד הרגשי בתת-קורטקס.

מחקרים בנוירוביולוגיה של טראומה, ובראשם עבודתו של פיטר לוין (Somatic Experiencing) ופט אוגדן (Sensorimotor Psychotherapy), מראים כי זיכרונות גופניים-טראומטיים כגון הדחף לרוץ שלא הושלם, ההגנה שנעצרה באמצע , מצריכים “השלמה” ברמה הסנסורי-מוטורית. המוח לא יכול לבצע את ההשלמה הזו לבד, ולא משנה כמה שנות טיפול ייקח.

“הגוף לא שוכח. הגוף לא ממציא. הגוף פשוט ממתין שמישהו ישאל אותו מה קרה.”

כשעובדים עם האדם השלם גם דרך השיח הרגשי-מילולי וגם דרך השפה הגופנית , הטיפול עושה קפיצת מדרגה. השינוי לא קורה רק ב”הבנה”; הוא נרשם מחדש ביציבה, בנשימה, בדרך שבה הגוף לומד מחדש להרגיש בטוח.
מטופלים שעוברים תהליך כזה מתחילים לקרוא את עצמם אחרת: כאב פיזי, מחלה חוזרת, מתח שלא עובר – אינם עוד תקלות שיש לתקן, אלא שפה שיש ללמוד להקשיב לה.
זוהי נקודת המוצא של הגישה ההתייחסותית בפסיכותרפיה הגופנית . גישה שנותנת למטפל לא רק כלים, אלא עיניים אחרות לגמרי. היכולת לקרוא את מה שהגוף מספר, ולהביא אותה לידי ביטוי בחדר הטיפולים, היא הייחודיות של ההכשרה בתחום הפסיכותרפיה הגופנית שמכללת כרכור מציעה.
הגוף אינו מספר סיפורים כדי להלחיץ. הוא מספר אותם כי הוא עדיין ממתין שמישהו יקשיב. כל כיווץ, כל נשימה שנעצרת באמצע, כל הפסקה שנופלת בדיוק ברגע הלא נכון בשיחה אלה אינם תקלות. אלה רמזים. הפסיכותרפיה הגופנית היא, בסופו של דבר, אמנות הקשבה לשפה שקדמה לכל מילה. שפת הגוף.
ללמוד לקרוא את שפת הגוף אינו רק רכישת כלי טיפולי. זהו תהליך שמשנה את הדרך שבה רואים אנשים ואת הדרך שבה מקשיבים להם.

לימודי פסיכותרפיה גופנית בגישה התייחסותית במכללת כרכור – הכשרה אינטגרטיבית ייחודית

מסלול ההכשרה ללימודי פסיכותרפיה גופנית בגישה ההתייחסותית במכללת כרכור מבוסס על המחקרים העדכניים ביותר בתחום ומשלב בתוכו התנסות מעשית חווייתית וקלינית. התכנית בנויה סביב ההבנה שהמטפל הטוב ביותר הוא זה שעבר את התהליך בעצמו, ויודע מבפנים מה משמעותו.

הלימודים מאפשרים תהליך עמוק על פני ארבע שנים, ומתאימים למי שתופסים את הרגישות ויכולת ההקשבה שלהם כמתנה וכלי שיכול להביא ריפוי ועיבוד עבור מטופלים.
התוכנית משלבת ידע תאורטי רחב, למידה חווייתית והכשרה קלינית בליווי צמוד,ומכשירה מטפלים לעבוד ברגישות ובמקצועיות מתוך ראייה הוליסטית שאינה מפרידה את התהליכים הבאים לידי ביטוי בגוף מהתופעות המתבטאות בנפש.

ההכשרה כוללת שילוב בין גישות פסיכולוגיות מערביות לבין כלים טיפוליים מעולמות הרוח והתודעה הכוללים בין היתר הכשרה כמטפלי מגע בעיסוי ובשיאצו ,עבודה טיפולית עם קול ותנועה, הנחייה בדמיון מודרך , הילינג ועוד. ייחודה של התוכנית טמון באינטגרציה שהיא יוצרת בין גוף, נפש ורוח, ובגישה שמתייחסת אל כל אדם כישות שלמה, ייחודית ובעלת פוטנציאל טרנספורמטיבי. לימודי פסיכותרפיה גופנית הוליסטית בגישה התייחסותית במכללת כרכור מעניקים הכשרה מקצועית מוערכת, תעודות הסמכה מגוונות, ויכולת להשתלב בעשייה טיפולית עם בסיס רחב ועמוק.

הבוגרים של התכנית להכשרת מטפלים בפסיכותרפיה גופנית הוליסטית הינם מטפלים מבוקשים מאד הן כמטפלים עצמאים והן כמטפלים המשולבים במסגרות גופים כגון קופות החולים וגופי הכשרה ושיקום.
פרטים על הקורס והרשמה לשיחת יעוץ כאן:
https://bespirit.co.il/plans/psychotherapy