היתרונות בטיפול בעזרת סוסים

מחקר חדש, המגיע משיקגו , מראה שילדים עם אוטיזם שלקחו שיעורי רכיבה טיפולית על סוסים, הפכו להיות פחות עצבניים, פחות היפראקטיביים, דיברו יותר מילים, והפגינו גם שיפורים נוספים, בהשוואה לילדים שלא למדו רכיבה.
מחקרים אחרים מצאו יתרונות שונים ברכיבה טיפולית, או בהתערבויות נוספות שכללו בעלי חיים, אך רבים מן המחקרים האלה היו קטנים או שהיו בעיות מסוימות בשיטות המחקר. קשה למצוא “מחקר איכותי” העוסק בהתערבויות עם בעלי חיים המיועדות לאוטיסטים.

מה שהופך את המחקר משיקגו למחקר ראוי לציון הוא היקפו, והמבנה המדעי שלו.
החוקרים ערכו ניסוי מבוקר רנדומלי גדול, שהוא סוג של מחקר המסלק גורמים שהיו עלולים להטות את התוצאות. החוקרים שיבצו באופן רנדומלי 116 ילדים אוטיסטים, בגילאים 6 עד 16, לשתי קבוצות שוות. מחציתם קיבלו שיעורים ממדריך רכיבה טיפולית מוסמך במשך שעה אחת בשבוע, במשך 10 שבועות. הקבוצה השניה בילתה את אותו זמן בלמידה על סוסים, כשהמדריכים משתמשים במודל צעצוע של סוס פוני, בבית חווה הממוקם במרכז הרכיבה. השיעורים שלהם היו זהים במידה רבה לשיעורים שקיבלו הרוכבים, והם קיבלו אותה כמות של תשומת לב ממבוגרים. אך לא היה להם שום מגע עם סוסים אמיתיים או עם רכיבה. באופן זה, הם שימשו כקבוצת ביקורת שאליה ניתן היה להשוות את קבוצת הרוכבים.

הרוכבים הצליחו יותר מהלא-רוכבים במספר מבחנים. "יש ברכיבה על סוס משהו שככל הנראה יש לו חשיבות", אמרה החוקרת הראשית רובין ל. גבריאלס, ד"ר לפסיכולוגיה וחוקרת ב Autism Inpatient Community, מנהלת הטיפול המיוחד הניורופסיכיאטרי בבית החולים לילדים בקולורדו. אליה הצטרף בצוות המחקר ד"ר גרי מסיבוב, מנהל לשעבר של תכנית האוטיזם TEACCH באוניברסיטת צפון קרוליינה.

המחקר הנוכחי הוא חדשות טובות לתומכים ברכיבה טיפולית כטיפול באנשים בעלי צרכים מיוחדים. "אנחנו יודעים שזה עובד. אנחנו יודעים שהילדים האלה מגיעים לתוצאות נהדרות, אבל כעת יש לנו הוכחה ממשית", אמרה אריקה צימרמן, מדריכת רכיבה טיפולית במרכז לרכיבה טיפולית קולורדו, בעיר לונגמונט, שם נערך המחקר. "כאשר מדובר בפעילויות בסיוע-סוסים, אנשים מתייחסים לזה כאילו מדובר בשטויות. זה מראה לנו שיש סיבה לעשות סוג כזה של טיפול, וכאן נכנסות למשחק העובדות המוצקות".
בעיתונות הפופולרית, רכיבה טיפולית על סוסים הוכנסה לאותה קטגוריה כמו שחייה עם דולפינים ופעילויות נוספות עם בעלי חיים המיועדות לאנשים עם מגבלות, למרות שעל חלק מן ההתערבויות האלה מעולם לא נערך מחקר או שהמחקרים מעטים מאוד. קשה לדעת אלו פעילויות עובדות ואלו פעילויות הן סתם "שטויות".
"אין לנו הרבה טיפולים מוכחים-מחקרית לאוטיזם" אמר ד"ר יוג'ין ארנולד ב"The Alone Rangers and Silver", מאמר מערכת שעסק במחקר שערכה ד"ר גבריאלס, שהתפרסם ב Hournal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry. "כמו כן, הטיפולים שכן קיימים הם לא תמיד אפקטיביים, והם דורשים מאמץ רב, יקרים, או מסוכנים (ויקרים). אנחנו זקוקים למחקרים טובים על טיפולים בטוחים יותר, קלים יותר, וחסכוניים יותר, שימלאו את החללים החסרים בתחום הטיפולי. בהיעדר ראיות מובהקות, הורים נואשים נתונים לחסדי הצהרות ותקוות בלתי מבוססות. "לכן", הוא מסכם, "מחקר הרכיבה של קולורדו הוא תוספת מבורכת לראיות הקיימות".

הצוות של ד"ר גבריאלס בחן ילדים על מספר מדדים לפני ואחרי המחקר. קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, ועוזרת מחקר דרגו את השפה, הכישורים הפיזיים וכישורי חיי היומיום של הילדים, בהתאמה, באמצעות הערכות סטנדרטיות. (כישורים פיזיים כוללים קואורדינציה, זריזות אצבעות, וקלות/זריזות תנועה). לא נאמר להם האם הילדים נמצאים בקבוצת הביקורת או בקבוצת הריכבה, כדי למנוע השפע של המידע הזה על הדירוגים שהם יתנו.
ההורים או המטפלים דירגו את התנהגות הילדים שלהם לפני, במהלך ואחרי המחקר, באמצעות טפסים הנהוגים בשימוש לצורך הערכת תוצאות במחקרים על תרופות. ייתכן שהידע הזה השפיע על הדירוגים שנתנו, כך נטען במאמר.

פירוט תוצאות המחקר על תקשורת והתנהגות:
כאשר נבדקו התוצאות כעבור 10 שבועות, נמצא שאצל הרוכבים חלה עליה גדולה יותר במספר המילים החדשות ובסך כל המילים שהם אמרו, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כמו כן, הרוכבים גם הצליחו יותר על מדדים סטנדרטיים של תקשורת חברתית ושל יכולת להבין ולפרש רמזים חברתיים. החל בשבוע ה-5 של התכנית, הרוכבים הפגינו שיפורים גדולים יותר בהיפראקטיביות ובעצבנות, בהשוואה לקבוצת הביקורת. כדי להכניס זאת לפרספקטיבה, ד"ר ארנולד ציין שלרכיבה טיפולית יש בערך "חצי מן ההשפעה" שיש לתרופה אנטי פסיכוטית הנלקחת במשך אותו פרק זמן, על אחד הסימפטומים: עצבנות.
חלק מן ההורים, שלא היו מעורבים במחקר, אינם מופתעים מן הממצאים. קרי לויד, משתתפת במחקר IAN בקליפורניה, אמרה שבנה, בן 11, משתתף ברכיבה טיפולית כבר שנים, ו"זה היה טוב, מהרבה מאוד סיבות". "אדם [הבן שלה] הוא חרש הסובל מאוטיזם. הוא התחיל לרכב כשהיה בן 3. לא היה לו כח ליבה רב, וההליכה שלו הייתה לא לגמרי יציבה." מאז שהחל לרכב, הכוח וההליכה שלו השתפרו, בין שאר הדברים. היא מאמינה שרכיבה טיפולית עזרה לבנה על ידי כך שהמריצה את חוש הראיה, הריח, המגע והתנועה שלו "זה פותח להם את המוח ואת הנוירולוגיה לתקשורת, ובסופו של דבר זה משפיע על ההערכה-העצמית שלהם", אמרה לויד. "זה כמו ג'ון ויין", השחקן שניסה לאלף את "המערב הפרוע" בסרטים באמצע שנות ה-20.
המחקר של ד"ר גבריאלס מציע מספר הסברים אפשריים לתוצאות אלה. סוסים מגיבים כל הזמן על שפת הגוף של הרוכב, ורוכבים לומדים לעבוד בסינכרוניזציה עם הסוס.
"התקשורת הלא-מילולית הזאת בין סוס לרוכב כוללת אולי את העובדה שסוסים משקפים כל הזמן את שפת הגוף של הרוכב ומגיבים עליה." הלמידה הזאת עשויה לגלוש גם אל התקשורת של הילדים כשאינם נמצאים על הסוס. או שאולי החוויה הסנסורית של הרכיבה מרגיעה אנשים עם אוטיזם ומובילה לשינויים בהתנהגות. טמפל גרנדין, פרופ' למדעי בעלי-חיים שהיא עצמה אוטיסטית, אמרה שהיא מאמינה שעבודת-הצוות שבין הרוכב לסוס מפחיתה את תחושות החרדה ואת ההתנהגות החרדה. חוקרים מקווים שמחקרים עתידיים ייתנו מענה לשאלות אלה ולשאלות נוספות.

מדוע לחקור רכיבה?
לפעמים, טיפולים פוטנציאליים אינם נחקרים משום שאין למדענים מימון מתאים לעשות זאת, או שאינם מתעניינים בנושא. במקרה של ד"ר גבריאלס והרכיבה הטיפולית, נוצר למרבה המזל חיבור בין התעניינות למימון. "תמיד אהבתי בעלי חיים והיה לי עניין מיוחד לחקור טיפולים חדשניים המיועדים לאוכלוסיה זאת של ילדים אוטיסטים", אמרה בפודקאסט עם כתב-העת שפרסם את המחקר. "אך מעולם לא שקלתי לשלב יחד את תחומי העניין האלה עד שנת 2008, כאשר ה Children’s Hospital Colorado Foundation (קרן של בית החולים לילדים בקולורדו) קיבלה תרומה גדולה כדי לחקור את היתרונות של רכיבה טיפולית על סוסים." התרומה הגיעה מהכנסיה הנוצרית של גרינספרינג.

הקרן אישרה את הצעת המחקר שלה, וזה אפשר לה לתכנן מחקר ראשוני (פיילוט). מדענים משתמשים במחקרי פיילוט כדי לבדוק מהן הפרוצדורות הטובות ביותר שבהן כדאי יהיה להשתמש במחקר גדול יותר, סופי. וזה מה שעשה הצוות שלה.
המחקר נערך במרכז רכיבה המסונף לאיגוד המקצועי של רכיבה טיפולית בינלאומית (PATH), שהוא ארגון אמריקאי שלא למטרות רווח, המסמיך מדריכים ונותן אקרדיטציה למרכזי רכיבה העומדים בסטנדרטים המקצועיים של פעילויות וטיפולים בסיוע סוסים (EAAT). EAAT הינו מונח-גג הכולל רכיבה טיפולית, היפו-תרפיה, ופסיכותרפיה בסיוע-סוסים.
בפסיכותרפיה בסיוע-סוסים, המטופלים עובדים עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש ועם מומחה לסוסים על יעדי טיפול, תוך כדי טיפול בסוסים וטיפוחם.

בהיפותרפיה (טיפול בסיוע סוסים), המטפל מבצע ריפוי בעיסוק, טיפול פיזי, או טיפול לשוני תוך כדי כך שהמטופל נמצא על גביסוס. אך לא מלמדים את המטופלים לרכב על סוס – זו המטרה של רכיבה טיפולית, הסבירה הגב' צימרמן. מדריך לרכיבה טיפולית מקבל הכשרה ללמד רכיבה וכישורי טיפול בסוסים לאנשים עם מגבלות פיזיות והתפתחותיות. על פי ה PATH, אנשים עם אוטיזם הם הקטגוריה הגדולה ביותר מבין אלה המקבלים את הטיפולים האלה, ואחריהם אנשים עם עיכוב התפתחותי ואנשים עם ADHD.
גב' לויד קראה להורים של רוכבים-לעתיד לבדוק את תעודות ההסמכה של מרכזי הרכיבה. "חשוב מאוד להיות בטוחים שהאנשים המנהלים את התכנית אכן קיבלו הכשרה ברכיבה טיפולית, ושלא מדובר רק במתקן רגיל ללימוד רכיבה, שרוצה לעשות זאת פשוט כי זה רעיון נהדר". הבן שלה רוכב במרכז הטיפולי J.F. Shea במחוז אורנג', קליפורניה, שקיבל הסמכה מ PATH. (כדי לברר האם תכנית זכתה להסמכה, ראו ב Additional Resources) .
המחקר של ד"ר גבריאלס איננו המילה האחרונה בנושא הרכיבה הטיפולית; למעשה, היא ממשיכה לחקור את הנושא. המדע דורש לחזור על מחקרים או לשחזר אותם, כדי להוכיח שהתוצאות לא היו מקריות ושלא נגרמו על ידי גורמים אחרים. "הייתי רוצה לראות שימוש במדדים אובייקטיביים יותר, וכן שחזור של המדדים שלנו במקומות נוספים", אמרה ד"ר גבריאלס.
היא עובדת עם מרגריט א. או'הר, פרופ' בקולג' לרופאה וטרינרית אוניברסיטת Purdue, על פיתוח של מערכת לדירוג התנהגות של אנשים, כאשר חוקרים את תגובתם על התערבויות עם בעלי חיים. במערכת הזאת משתמשים גם במחקר נוסף על רכיבה טיפולית, כאשר האנשים המשתמשים במערכת אינם יודעים האם הילדים הנבדקים השתייכו לקבוצת הרכיבה או לקבוצת הביקורת.
ד"ר או'הר אמרה: "ד"ר גבריאלס עובדת גם על מחקר המודד את רמות הקורטיזול ברוק לפני הרכיבה על סוס ו-20 דקות לאחר הרכיבה, בהשוואה לרמות הקורטיזול אצל קבוצה שביצעה פעילויות רגילות בחווה, ללא שום מגע עם סוסים. רמות הקורטיזול, המכונה "הורמון המתח" (stress hormone), משתנות כתגובה על רמות המתח של הסוס. מחקרים חדשים יוכלו להשתמש בקבוצת ביקורת המקבלת פעילות שאינה קשורה כלל לחווה, או פעילות הקשורה-לסוסים, או שמחקרים יוכלו לבדוק האם רכיבה עלסוס מכאני יכולה להניב אותן תוצאות כמו רכיבה על סוס חי.
ללא קשר למה שמחקרים עתידיים יאמרו על התנהגות או שפה, חלק מן ההורים מצביעים על כך שרכיבה טיפולית מציעה גם תועלת נוספת: זה משהו שכיף לעשות עם חברים.

קוני בפרול בונריגו אמרה שהבת שלה, הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי, התחילה לקבל היפו-תרפיה ורכיבה טיפולית בגיל צעיר מאוד. כמו רוכבים רבים, זה לא היה הטיפול היחיד שהיא קיבלה. היא גם קיבלה 30 שעות שבועיות של ניתוח התנהגות יישומי כהתערבות לטיפול באוטיזם. הבת שלה, בת 18 היום, נהנית, מרכיבה על סוסים כבילוי פנאי. הגב' בונריגו, משתתפת במחקר ה IAN מניו ג'רסי, אמרה, "זה משהו שהיא נהנית לעשות, משהו שהיא יכולה לעשות עם חבריה".

המאמר פורסם לראשונה ב

By Marina Sarris Date Published:  May 25, 2016

https://iancommunity.org/aic/study-finds-benefits-therapeutic-riding-autism

ותורגם לעברית באהבה עבורכם