להגשים חלום – דרך הרפלקסולוגיה

מאת:
שולמית לב ארי,
מטפלת רב תחומית.

שמעתם פעם סיפור וידעתם כי הוא אוניברסאלי?
נראה לכם שהסיפור הבא עומד להיות גם הוא כזה?
בכל אופן אותה אשה מקסימה משתפת אותי בכך שהיום בתור אמא,
היא לא מבינה מה קרה בדרך שעשה אותה כל כך אחרת ממה שהיא היתה לפני שנעשתה אמא.
השאלה מוכרת לכם?
כמנהגי הקשבתי היטב היטב. מה אמרה ואיך אמרה ומה הרצף האסוציאטיבי של הדברים שנאמרו וכך השעה במחיצתה היתה שעה של הקשבה של שתינו לכל מה שהיא הביעה במילים, בטון ובתנועה.

טיפול רפלקסולוגיה: פרטים על המטופלת

בת 42. נשואה
אמא לשני ילדים (12, 16 )
בריאה ועובדת. עבודה עצמאית בתחום אומנותי.
אשה עצמאית באופייה. מוקפת חברים וחברות, שלה ושל בעלה.
בסה”כ מצטיירת תמונה של חיים טובים ונוחים.

מתישהו מגיע השלב בו עולה השאלה המתבקשת: מה מביא אותך אלי?

“העניין הוא שפעם הייתי מאוד שמחה….פעם הייתי מאוד תוססת… הייתי חופשייה…
אני כבר לא שמחה כמו פעם…הכל נראה חסר משמעות….אני מתעייפת בקלות…
אני לא מתרגשת…בכלל כל העניין הזה של אהבה פושט את הרגל בעולם הזה…אנשים כבר לא אוהבים כמו פעם…מי מבטיח לי שהוא יישאר איתי לנצח?…הילדים יום אחד יעופו מהקן ואז מה?”

כך וכך היא ממשיכה והמוח שלי מתחיל לשאול את השאלה- מה מהדברים שייך לאיזו מערכת/איבר המיוצגים בכף הרגל? בכלל האם אפשר שהיא תרגיש אחרת? האם אין מקום להרגיש כך מפעם לפעם? האין זה טבעי?
אבל בכל זאת היא רוצה להרגיש אחרת…לראות אחרת…לחוות את עצמה מרוצה ושמחה בחלקה.

אני מודה שקצת קשה לי למקם בכפות הרגליים את מע’ “להיות מרוצה” ואת מע’ “לחוות ולראות אחרת את החיים” וכמובן גם את מע’ “לתת משמעות לחיים שאבדו קצת מהברק שלהם”.

לכן הלכתי בעקבות הצ’קרות. לא לפני שהשקעתי בשיחה זמן משמעותי בלהבין מה בדיוק היא מבקשת. יכולתי לחשוב שהיא אולי רוצה חלילה להתגרש ואין לה אומץ…יכולתי לחשוב שאולי היא רוצה לשון יותר טוב ולהתעורר מרוצה. יכולתי לחשוב שהיא רוצה הידוק היחסים עם ילדיה או עם בעלה או אולי היא צריכה לשנות את עבודתה ועוד אפשרויות שונות.

טיפול רפלקסולוגיה: דרך החלום

הבירור העלה שהיא עמוסה בחלומות שעוד בטרם הם נולדים, מגיע גל פסימיות ענק ושוטף את עקבותיהם. הבירור העלה גם כן כי כל מבוקשה למעשה הוא בלהגשים חלום ישן.

ומהו החלום? האמת היא כי לענייננו, ממש לא חשוב. מה שחשוב הוא כי היה חלום שדוכא שנים רבות ואת הדיכוי הזה היא חשה בתוכה באופן שהלך והתפשט בעוד ועוד מישורי חיים.

ההנחה הראשונית שלי היתה יחסית מיידית כיוון שאני מכירה את הצ’קרה הזו מצויין. היא יודעת להניע באופן מיוחד את כל החלומות לכדי מימוש. איכשהו אצלנו בקצה של האצבע הראשונה יש איזור שהוא הסטרטר של רכב המימוש.
פניתי אליה בעוד שאלה ושאלתי אותה: איך להבנתך תדעי שיש לך את מה שאת מבקשת?
תשובתה היתה:

כשאצא מן המקום בו העסק שלי נמצא פיזית ואעבור לאזור הממקם אותי אחרת בברנג’ה של האומנים.
כשאשנה את תוכן שאני מציעה לקהל. היום אני עוסקת במשהו שאנשים רוצים לקנות בדרך כלל ואני רוצה לפתח משהו שאנשים יגלו שהוא יעיל ושימושי עבורם ואז שכל העולם ירצה במוצר.
שיהיה לי אתר אינטרנט משלי.
שאוכל לראות אצלי לפחות חמישה עובדים שעוסקים בקיום העסק הזה.
והוסיפה בחיוך דו משמעי –
אבל כמובן שאני לא מצפה מטיפול רפלקסולוגי שיביא את החיים שלי למקום כזה.

גם אני חייכתי חיוך דו משמעי והצעתי לה:
כי “בזמן שבו נעבוד בעזרת ודרך הגוף, אני רוצה להציע לך לבנות תמונת מציאות שתהיה מצידי דמיונית ככל שתרצי, בה את רואה את עצמך חייה חיים כאלו כמו שאת מבקשת. שימי לב לכל ההשלכות של החיים שאת מבקשת. בכל דבר שיעלה על דעתך. עם עצמך ועם בעלך וכו’.
כשאת נמצאת שם, בחיים ההם, האם את שמחה? האם יש לך את החווייה שאת מבקשת לחוות? האם יש משמעות לחיים שלך?
האם השינוי הזה טוב עבורך בכל דבר או אולי משהו בתוכך אינו מסכים לך לקיים את השינוי?”
הוספתי וציינתי- “הכל בעיני רוחך כמובן. איך שזה נתפס בחושים שלך….”

כך עשינו בהסכמתה.

טיפול רפלקסולוגיה: פגישה שנייה

בפגישה השנייה נעזרנו במגע רפלקסולוגי, ע”ג אזור ייצוג צ’קרת העיין השלישית, כדי להתקדם.
פגישה שלישית: כלומר לאחר שבועיים ימים, היא מספרת לי כי היא הודיעה לבעל המבנה בו היא עובדת כי היא אינה מחדשת את השכירות…מה שמחייב אותה לחפש מקום אחר.
במקביל היא נגשה למתווכים ובקשה לחפש לה מקום כמו שהיא רוצה מזה שנים רבות. מקום מתאים
כעת היא מוסיפה: אבל אני מרגישה פוחדת. נבהלתי. ואם זה לא יצליח? ומי מבטיח לי שזה יצליח?

חשבתי לעצמי ברגעים אלו שממה שלמדתי והתנסתי בחיי אז המוח שלנו מסנן את המילה “לא”. הוא קורא ומעבד רק את התואר או את הפועל ואת מילות השלילה והחסר והפחות הוא מוחק.

(כמו שאומר לכם, לא לדמיין פיל מעיף את חדקו בסאפרי…מן הסתם זה בדיוק מה שתדמיינו)

לכן הדברים ששמעתי הם: ואם זה יצליח…ומישהו מבטיח לי אבל מי המישהו הזה…

מכאן הקשתי שהיא נבהלה מהאפשרות של הצלחה…סביר והגיוני בסה”כ. לא כך?

שאלתי מה יקרה כשהכל באמת יצליח? אולי זה מצליח יותר מהר משחשבה? אולי צריך להקשיב לעוד קול בתוכה?
בוודאי שכן. אם אחד מילדכם פוחד לשחות במים עמוקים אז תזרקו אותו למים? או אולי תשבו איתו קצת מחוץ למים ותפרקו כך או אחרת את עוצמת הפחד?

שוב נגשתי לאותם המקומות בכפות הרגליים והפעם הוספתי את צ’קרת הבסיס. עיגון למקומות שמהם היא בנויה. הבסיס שלה.
כך המשכנו עד ליום שהיא הגיעה אלי וסיפרה לי שקבלה הזמנה מחו”ל לרעיון שעיצבה, ובעלה החליט שהוא מעודד את השינוי הזה ועושה שינוי גם הוא במסגרת החיים המקצועיים שלו.

אותו פגשתי רק פעמיים וכעת הם חיים במקום שעליו מדווחים כמקום המתאים להם ביותר בתקופה הזו של חייהם. הם יצירתיים ופוריים יותר מאי פעם בחייהם. שאלתי האם היא שמחה? היא אמרה לי כי זה ממש לא חשוב לה אם היא שמחה יותר או פחות
כל עוד שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו אז הכל לגיטימי. שמחה ועצב, תסכול וסיפוק…כולם בני בית שווים. אשה חכמה.

ואני שואלת אתכם:
כל זה אפשרי בעזרת מגע בכף הרגל? מה זה קשור בכלל? איך כל זה קשור לאצבעות ולעקבים?
נראה לכם שלי יש תשובה? נכון אבל היא חלקית והשערתית בלבד. בכל מקרה, מתוצאות לומדים.