כולנו יודעים מה היא מדיטציה.
חלקנו מבינים גם עד כמה היא חשובה ותורמת לשקט הנפשי שלנו.
אך יש בינינו לא מעטים שהבעיה היא שאין להם זמן לתרגל…
אנחנו כאן כדי להפריך את כל התירוצים

מדטצית עישון (עם או בלי קפה שחור)

גם ככה מרבית המעשנים משתמשים בסיגריות כתירוץ לקחת לעצמם קצת זמן איכות. אשתי סיפרה לי שפעם עבדה באיזו מסעדה בה כל המלצרים היו זכאים להפסקת סיגריה של רבע שעה, ועד מהרה מצאה את עצמה מעשנת רק כדי לזכות באותה הפסקה מיוחלת… בפעם הבאה, במקום לעשן ולדבר בטלפון תוך כדי, למה שלא נעזוב הכל ונתייחד לגמרי עם הסיפור הזה. לסיגריה יש משקל, צורה, יש איתה מלא התעסקות, בפרט לאלה שמגלגלים. זה טקס שלם שאפשר לעשות טיפה'לה לאט ועם המון כוונה. להחזיק אותה רגע ביד, להניע אותה ממרווח בין אצבעות למרווח הבא. וכשמעשנים ממש, לנסות לעקוב אחרי תנועת החום והעשן, איך הם פוגשים את הגוף ואיך הם משנים את הטמפרטורה ואת הריח. להסתכל על הצבעים השונים של העשן, כשהוא נכנס יש לו צבע אחד וכשהוא יוצא יש לו צבע אחר. בקיצור, if you want to do something wrong, do it right

מדיטציית ליטוף חתול

למה לדבר אליו? הוא גם ככה חושב שאנחנו מטומטמים. למה לספר לו את כל תלאותינו, כשאפשר להתייחד לגמרי עם המשחק הזה שנקרא ללטף חתול. החתול רוטט. חול ניתז מבין שיערותיו היכן שהיד פוגשת את השיער. קרחות קטנות מופיעות נגד כיוון הצמיחה. וגם היד חשה משהו אחר לגמרי מהיד הפנויה. אפשר להסתכל עליו ולנסות לתפוש כמה שיותר פרטים בראייה. לצורך כך צריך להשקיט את המוח לאפס. אחלה מדיטציה

מדיטציית טאטוא

לא סגור לגבי האיות של המדיטציה הספציפית הזאת, אבל די בטוח שרובנו מטאטאים את החדר עם הידיים בלבד. אלה שמטאטאים את החדר באמצעות עוזרת… שולח להם את תנחומיי.
לטאטא את החדר עם הידיים בלבד, מגביר את הסיכוי שהראש יעבוד נון-סטופ תוך כדי. מה גם שמבחינה פיזית נטו, הגב והכתפיים בסיכון גבוה להיתפס. זה מעייף. זה עצבני. זה לא כיף.
מדיטציית טיטוא הווה אומר, כל הגוף רוקד עם המטאטא. אנחנו לא מזיזים כל כך את הידיים. אנחנו מניחים את המטאטא על הרצפה, ומניעים את כל הגוף לכיוון שאנחנו רוצים לגרוף. המטאטא כמו זז מעצמו. פיזית – אין מאמץ. נפשית – הדבר דורש תיאום של כל הגוף, לרבות העיניים ושיווי המשקל שמחפש את האיזון בין האוזניים. יש סיכוי גבוה יותר לשקט במוח. זה דורש תרגול למי שלא רגיל לזוז ככה. זה דורש לפעמים לשחרר את הרעיון "הו, כמה זה טיפשי. בטח יצחקו עליי". אבל אחר כך מגלים, שחלפו 15 דקות. הבית נקי וגם הראש נקי.
בכלל, נקיון זו מדיטצייה שהרבה חולי-נקיון גילו מזמן כדי להביא קצת שקט למוחם הדואב. הבעיה עם המכורים לנקיון היא אותה בעיה שיש לכל המכורים: הם מקיימים את הטקסים שלהם בצורה כפייתית, כמעט אוטומטית, ללא מודעות. וכשמקיימים טקסים כך, הדפוסיות שבהם מתחזקת. טוב זה כבר לפוסט אחר. מדיטציית טיטוא, חברים. בני הזוג שלכם יודו לכם על כך (אלא אם כן גנבתם להם את המדיטציה).

מדיטציית קניות בסופר (ו/או בסופר-פארם)

בדרך כלל אנחנו הולכים לקניות כשרשימה אינסופית מתרוצצת בראשנו, צריך את זה וצריך את זה וצריך את זה. לפעמים אנחנו באים לסופר עם דף. בדרך כלל הדף הזה בראש. בין אם קונים מהראש ובין אם קונים מהדף, יש משהו במקומות האלה, עמוסי הצבעים והצורות, שמאוד יכול למשוך את העין ולעורר פעילות מחשבתית גבוהה. גברים ממוצעים, אם יש דבר כזה, נוטים לחטוף סחרחורת. זו הכללה מגדרית גסה, אבל נראה לי שאתם מבינים על מה אני מדבר.
מדיטציית קניות בסופר, הווה אומר לבוא פעם בלי צרכים מוגדרים, ולהקשיב לנשימה תוך כדי. לעבור שורה שורה, בצורה שיטתית, ולהתבונן בצורות ובצבעים שעל המוצרים תוך כדי שמרגישים את הנשימה, או את הגוף הפיזי. אנחנו משקיטים את המוח לגמרי, ונותנים לעיניים ליהנות מהצורות. מעת לעת משהו יקפוץ לשדה הראייה וכמו יגיד: קח אותי, אתה צריך אותי. אם נמשיך עם ההכללה המגדרית, נשים ממוצעות נוטות לקנות ככה. ולכן בעבור נשים ממוצעות חוויית קנייה בסופר זה תענוג של ממש. הן משחקות עם הצורות. הן חוגגות את עולם הצורות. הן בסוג של מדיטציה, אמנם מורכבת, אמנם למתקדמים (ולראייה, הן מסוגלות גם להחליף חיתול לילד שלהן תוך כדי ולדבר בטלפון, ולהפעיל לחץ מתון על הקופאית) אבל בכל זאת – סוג של חופש מהמוח. כך או כך, נשים ממוצעות או גברים ממוצעים – מי שקונה מתוך רעש אינסופי בין האוזניים – מובטחת לה או לו חוויית קנייה עלובה. מי שקונה מתוך שקט, חדווה, נוכחות מלאה למול המגוון האדיר של הפיתויים הללו – מובטחת לה או לו אחלה – אבל ממש אחלה – מדיטציה.

מדיטציית הפתעה

קראתי למאמר הזה מאה מדיטציות. והאמת היא שיש הרבה הרבה יותר ממאה. יש למעשה יותר מדיטציות ממספר התופעות שבעולם החווייתי שלנו. אבל במאמר עצמו אני מציע רק כמה בודדות, כי מה לעשות, סבלנותו של הקורא האינטרנטי אינו גבוהה בדרך כלל… אז אני אנסה לתאר מדיטציה אחרונה להיום, אני קורא לה: "הפתעה".
מדיטציית הפתעה הווה אומר, אנחנו הולכים ברחוב, או בחיק הטבע, זה לא ממש משנה, והעיניים מסתכלות הרחק, מן מבט אינדיאני היקפי שכזה. פתאום משהו נכנס לשדה הראיה, זה יכול להיות פרח, זה יכול להיות מטוס, בנאדם – וואט אבר. יש רגע, שכולם מכירים, שהמוח קלט שמשהו נכנס לשדה הראייה אבל הוא טרם הספיק להבין מה זה, או לכנות אותו בשם. נניח: ציפור. שלא לדבר, המוח לא הספיק לקרוא לה "נחליאלי". ועם נחליאלי מגיע גם: "זה שיש לו את הזנב המקפץ". או "זה שבא בסתיו? או שמא זה באביב?"
במילים אחרות, המוח קלט, ישנה נוכחות מלאה, אבל המחשבה עוד לא התעוררה. מי שער בנקודה הזו, מי שקולט את המצב ההוויתי הזה, יכול לטפוח לעצמו בדיעבד על השכם ולומר: "הרגע הייתי במדיטצית הפתעה".

היו ברוכים, היו מבורכים.

תגיות