דלקת מפרקים שגרונית מתאפיינת בתהליך דלקתי רב מפרקי, לרוב סימטרי, כשהמפרקים הקטנים של אצבעות הידיים ורגליים מעורבים בשכיחות גבוהה. יחד עם זאת רוב החולים מפתחים דלקת גם במפרקים אחרים כגון כתפיים, מרפקים, פרקי ירכיים, ברכיים וקרסוליים. התהליך מתאפיין בכאב המלווה בחום מקומי, נפיחות ואודם – הכאב נוטה להופיע במנוחה ואף מגיע לשיאו באמצע הלילה ולקראת הבוקר עם נוקשות בוקר משמעותית וטיפוסית.
ללא טיפול בתהליך הדלקתי, עלולים להיגרם שנויים בלתי הפיכים במפרקים עם התפתחות עיוותים ומגבלות בטווח תנועת המפרקים.
דלקת מפרקים שגרונית: תסמינים
קיימים 7 קריטריונים לאבחון של דלקת מפרקים שגרונית:
1. נוקשות בוקר מעל לשעה
2. מעורבות של מעל ל- 3 מפרקים
3. מעורבות מפרקי כפות הידיים
4. דלקת מפרקים סימטרית
5. קשרית ראומטורידית
6. גורם ראומטואידי
7. שינויים רנטגנטיים טיפוסיים.
על מנת לקבוע אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית, על החולה למלא 4 מתוך 7 קריטריונים.
דלקת מפרקים שגרונית: אטיולוגיה
המחלה היא אוטואימיונית ומבחינה מערבית אין סיבה חד משמעית להתפרצות.
דלקת מפרקים שגרונית: אפידמיולוגיה
דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה שכיחה הפוגעת בכ- 1% מן האוכלוסייה. המחלה פוגעת בנשים בשכיחות גבוהה עד פי 3 מאשר בגברים, ושיא גיל הופעת המחלה הוא סביב 40 אם כי היא יכולה להופיע בכל גיל החל מילדים צעירים ועד מבוגרים מאד.
דלקת מפרקים שגרונית: אבחון
האבחון של דלקת מפרקים שגרונית נעשה בעזרת הסיפור הקליני הטיפוסי, ממצאים של תהליך דלקתי סימטרי במפרקים בבדיקה הגופנית, ובדיקות מעבדה המצביעות על תהליך דלקתי עם עליה בשקיעת הדם ומדדים נוספים של דלקת. בכ70% מן החולים, ניתן לאתר בדם את "הגורם השגרוני". זהו נוגדן (חלבון) המאשר את האבחנה בחולים עם תמונה קלינית מתאימה, אך כשלעצמו הוא אינו מספיק על מנת לקבוע אבחנה, משום שהוא אינו ספציפי לדלקת מפרקים שגרונית אלא מופיע במגוון רחב של מחלות נוספות, ואף עשוי להימצא בדמם של נבדקים בריאים. בשנים האחרונות, התווספה בדיקת דם בעלת סגוליות גבוהה יותר לאבחון של דלקת מפרקים שגרונית. נוכחות של גורם ראומטואידי ואו Anti-CCP מנבאים מחלה קשה יותר וצורך בגישה טיפולית אגרסיבית יותר. אמצעי הדמיה כגון צילומי רנטגן של המפרקים עשויים לתרום לאבחנה ולהצביע על התקדמות המחלה.
דלקת מפרקים שגרונית: פרוגנוזה
ב- 3 עשורים האחרונים חל מהפך בפרוגנוזה של המחלה עם השימוש הנרחב בתרופות בעלות יכולת מוכחת בעיכוב הדלקת והנזק במפרקים.אחד מתוך שישה חולים יסבול ממגבלות פיזיות, ברוב המקרים יש התקף אחד או 2 של המחלה. אם המחלה נמשכת יותר משנה הפרוגנוזה פחות טובה, אנחנו מצפים למחלה כרונית. ככל שההתקף יותר ממושך כך הפרוגנוזה מבחינת הגבלה תהיה יותר קשה.
דלקת מפרקים שגרונית: טיפול קונבנציונאלי
הטיפול הראשוני בכל פציעה לרקמות כתוצאה מאימון גופני צריך לכלול מאפיינים אשר יפחיתו את רמת הכאב, יזרזו את זמן ההחלמה ויאפשרו חזרה מהירה לפעולה. באופן כללי וככל מנחה השיטה עובדת לפי RICE:
Rest – מנוחה.
בעת פגיעה ישנה חשיבות רבה למנוחה כוללת אשר תרכז את המאמץ של הגוף לטיפול בפציעה עצמה ולא תסיט את משאבי הגוף לפעילויות אחרות
Ice – קרח.
בעת פציעה מזרים הגוף כמות רבה של דם ונוזלים למקום הפגוע. הלחץ הרב שנוצר במקום בשל זרימת הנוזלים גורם לגירוי של קצות העצבים ומכאן מתקבלת תחושת כאב. קרח מצר את כלי הדם ובכך מאפשר זרימה מוגבלת של דם ונוזלים למקום הפגוע, דבר המתאפיין בנפיחות מועטה והקלה על רמת הכאב.
Compression –
קומפרסיה הינה שיטה של חבישת המקום בלחץ על מנת "לדחוף" את הנוזלים הרחק מהמקום הפגוע ולאפשר תנועה וחופש רבים יותר.
Elevation –
בעת זרימתו לגפיים התחתונות, "נמשך" מחזור הדם מטה ע"י כוחות הכבידה (גרביטציה) ולכן פינוי וניקוז הנוזלים מהרגליים חזרה אל עבר הלב קשה פי כמה. על מנת להקל על זרימת הדם והניקוז רצוי להרים את הרגל מעל גובה הירך כל אימת שניתן.
טיפולים ראשוניים מתקדמים יותר יעסקו במזעור התגובה הדלקתית ע"י נטילת כדורים נוגדי דלקת, טיפולי חום/קור, שימוש באלוטראסאונד או אלקטרותרפיה. בשלב מאוחר יותר יהא צורך לבצע תרגילי גמישות, חיזוק וייצוב לרקמה שנפגעה על מנת להשיב לה את היכולות שהיו טרם הפציעה.
הטיפול בדלקת מפרקים שגרונית כולל מספר שלבים :
השלב הראשון והמידי כולל ניסיון להקל במהרה על סבלו של החולה על ידי מתן משככי כאבים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים או במקרים חריפים יותר על ידי מתן סטרואידים. טיפול זה עשוי לגרום להטבה מידית אך אינו מסוגל לעצור את התקדמות המחלה. יש הכרח בטיפול נוסף ספציפי יותר אשר עשוי לעצור את התהליך. שלב שני זה כולל רשימה ארוכה של תרופות כגון מתוטרקסט (Methotrexate), פלקניל (Plaquenil), סלזופירין (Salazopyrine), אימורן (Imuran), מינוצין (Minocin), ערבה (Arava) ועוד.
בשנים האחרונות התווספו טיפולים ביולוגיים שונים. הקבוצה הראשונה הינה חוסמי TNFa. קבוצה שנייה של תכשירים ביולוגיים מכוונת לנטרול אנטיגן CD20 הנמצא על פני תת קבוצה של כדוריות לבנות (לימפוציטים מסוג B ) ואשר גורם לירידה מאד משמעותית של אותם התאים. כל התכשירים הביולוגים מסוגלים לעצור באופן משמעותי את התקדמות המחלה ואת התפתחות השינויים הדפורמטיבים. במקביל לטיפול התרופתי יש חשיבות רבה להזרקות לתוך המפרקים של תכשירים סטרואידים .שגורמים בדרך כלל להטבה מהירה ומשמעותית. כמו-כן יש לשים דגש על הטיפול הפיסיותרפי . אשר מיועד להקל על הסבל, לחזק שרירים ולשמור על טווח תנועה.
לימודי נטורופתיה מכללת כרכור, שיטה הלוקחת בחשבון את אורח החיים הכולל של המטופל, בגורמים נפשיים, סביבתיים ותזונתיים. טיפול נטורופתי אינו מתמקד בהקלת הסימפטום אלא בהבנת מקור הבעיה, מתוך התבוננות והבנה של אותו המכלול, והתחשבות באספקטים נפשיים, תזונתיים, סביבתיים וכן הרגלים של אורח חיים ופעילות גופנית.