זעקת האימהות

נשים יילדו ועדיין מיילדות נשים לאורך כל ההיסטוריה האנושית.
עד לסוף המאה התשע עשרה, ילדו נשים בביתן, בסביבתן הטבעית בעזרתן התומכת של נשים: מיילדות, קרובות משפחה או דולות. נשים תמכו ביולדת בעצם נוכחותן, העידוד הרגשי שהעניקו לה, התמיכה הפיזית בעזרת מגע וחליטות – כל אזור והמנהגים שאפיינו אותו. לרוב, אפשרו ליולדת לבחור בעצמה את התנועה והתנוחה הנכונים לה, עמידה או כריעה, תוך שהיא נשמעת לקול הפנימי וההיגיון הפיזיולוגי של גופה שלה כשהתמיכה ביולדת והסיוע בלידה עצמה היו באחריות המיילדות המסורתיות.

רופאים במקום דולות / תומכות לידה

בחלוף הזמן נקראו רופאים לטפל ביולדות במקרי חירום:
לידות קשות או לידות שהסתבכו. הרופאים יילדו את התינוק ועזבו מיד בתום פעולת הלידה. המיילדות שהיו שם מתחילת צירי הלידה, נשארו עוד זמן רב לאחר צאת התינוק, כדי לתמוך ביולדת ולהעניק לה סיוע נפשי וגופני.

עם תחילת המאה ה-19 החל להתבסס מקומו של הרופא כמי שמטפל באישה במהלך ההיריון והלידה ומשפחות מבוססות העדיפו לפנות לרופא, ולא למיילדת אשר במרבית המקרים הייתה חסרת הכשרה פורמאלית. ההנחה הרווחת בציבור הייתה כי נשים אינן כשירות מבחינה רגשית ללמוד ולהפעיל שיטות מילדותיות מתקדמות.

בתוך פרק זמן קצר יחסית להיסטוריה האנושית, שינו היולדות את יחסן ללידה: מתהליך פיזיולוגי טבעי, המתבצע בסביבה מוכרת, תומכת ומכילה, הלכה הלידה ונתפסה בהדרגה כמצב פתולוגי, המחייב בקרה והתערבות של רופא, עזרה מכשירנית ושימוש במשככי כאבים. האישה, שבעבר נהגה לשלוט במהלך הלידה על פי צרכי גופה והאינסטינקט הטבוע בה, הפכה פסיבית ונתונה להוראות הרופא המיילד. למרבה הפלא, שיעור תמותת אימהות ותינוקות בלידות אשר נערכו בביתן של היולדות לא פחתו, למרות השינוי וההתערבות הרפואית ההולכת וגדלה. עם זאת, במחלקות ליולדות בבתי החולים היה הסיפור שונה לגמרי, שם דווקא עלו שיעורי התמותה של אימהות ותינוקות באופן דרמטי.

לימים התברר שסיבה לכך הייתה מגפת האימהות, שפשטה במחלקות היולדות של בתי החולים באירופה והביאה למותן של יולדות ותינוקות. אותה מגפה הייתה תוצר של רופאים שבאו במגע עם חולים הנושאים זיהומים שונים, עברו לטפל ביולדות מבלי שחיטאו את ידיהם ובכך העבירו זיהומים קטלניים לתוך רחמן. יישום נהלים קפדניים של חיטוי ידי הרופאים לפני בואם במגע עם מטופלים הביא, בסופו של דבר, לסיום המגפה. כמובן, שגם גורמים שאינם לגמרי רפואיים, כמו תזונה נכונה במהלך ההיריון וירידה במספר הלידות לכל אישה, השפיעו גם הם על בריאות היולדת ועוברה, ותרמו לשיפור בתוצאות הלידות. עד תחילת המאה העשרים עדיין נרשמה תמותה גבוהה בקרב תינוקות ויולדות.
בתחילת המאה ה- 20, הוגדרה לידה כאירוע רפואי המחייב התערבות רפואית וטכנולוגית. צעד שנועד "להבטיח את בריאות האם והילוד", צעד שמעולם לא הוכח.
ותחנות טיפת חלב יצרו חינוך מחדש של נשים הרות להתנהגות מילדותית רפואית. המיילדות עברו חינוך מחדש למיילדות רפואית והמיילדות המסורתיות ה"נבערות" ירדו ממעמדן כתומכות ומקדמות לידה.

לקראת סוף המאה ה-20 כמעט ולא נרשמו לידות ביתיות בישראל ובחדרי הלידה של בתי החולים נעשה שימוש מבוקר בזריקת 'פטידין' לשיכוך כאב, אולם זריקת האפידורל המאפשרת לידה ללא כאבים כמעט, היא זאת שיצרה מציאות בה נשים בוחרות ללדת. הלידה הפעילה, שאת מהלכה מנווטת ומנהיגה היולדת, הפכה בעשור האחרון, במרבית הלידות, ללידה תחת זריקת אפידורל. כזו המשככת את הכאב ומותירה את היולדת בהמתנה לרגע שבו תתבקש לסייע בהוצאת העובר.

דולות, לידה ביתית, מהנעשה בעולם

לפי נתונים העולים ממסמך זה, שנכתב על ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת בחודש מרץ 2018, עולים הנתונים המעניינים הבאים:

בריטניה
נשים בוחרות האם ללדת בבית-חולים, במרכזי לידה המנוהלים על-ידי מיילדות, או בבית. כחלק מהמדיניות הממשלתית, משרד הבריאות מעודד כל אישה לבחור היכן ללדת ובאיזה אופן, זאת בהתאם להעדפותיה האישיות ולמצבה הרפואי. בגיבוש מדיניות זו ניתן דגש רב המדיניות הממשלתית על מתן מידע מקיף ועדכני לנשים ההרות אודות האפשרויות העומדות בפניהן. הרעיון הבסיסי הוא שהריון בסיכון נמוך ולידה הם אירועים טבעיים, אשר לרוב אינם מצריכים התערבות רפואית.

אירלנד
נשים בוחרות האם ללדת בבית-חולים, במרכזי לידה המנוהלים על-ידי מיילדות, או בבית. כמו כן, במספר מועט של בתי-חולים יש ליולדת אפשרות ללדת במחלקת יולדות רפואית עם מיילדת בלבד ולהשתחרר לביתה מספר שעות לאחר הלידה תחת השגחת מיילדת. על-פי נתונים שפורסמו בדוח של משרד הבריאות האירי, כ-99% מהיולדות שילדו בשנת 2014 ילדו בבתי-חולים, 6% ילדו במרכזי לידה ו- 2% ילדו לידת בית.

אוסטרליה
נשים בוחרות האם ללדת בבית-חולים, במרכז לידה או בבית. לפי נתוני דוח של ממשלת אוסטרליה, 97% מהיולדות שילדו בשנת 2015 ילדו בבתי-חולים, 8.1% ילדו במרכזי לידה ו-3% מהיולדות ילדו לידת בית.

הולנד
הולנד היא דוגמה מעניינת באשר לבחירת מקום הלידה: מאחר שההיריון והלידה נתפסים על-ידי המדינה כתהליך פיזיולוגי טבעי ולא כהליך רפואי, ממשלת הולנד מעודדת את הנשים ללדת בבית והמדינה, באמצעות הביטוח הרפואי, מממנת את עלותה של לידת בית. יתר על כן, אישה המבקשת ללדת בבית-חולים ללא סיבה רפואית מוצדקת נדרשת להשתתף בעלות הלידה. שיעור לידות הבית בהולנד גבוה מהשיעור בשאר המדינות המפותחות, אם כי בעשורים האחרונים חלה גם בהולנד ירידה משמעותית בשיעור יולדות הבית: בשנת 2016 כ-13% מהיולדות ילדו בבית, לעומת כ-30% מהיולדות בשנת 2000.

נורבגיה
נשים לקראת לידה מופנות למקום לידה המתאים לרמת הסיכון של הריונן:
– נשים בהריון בסיכון גבוה מופנות לבית חולים מסוים בו יש מומחים רלבנטיים
– נשים בהריון בסיכון בינוני מופנות למחלקות יולדות בבתי חולים מקומיים
– נשים בהריון בסיכון נמוך מופנות למרכזי לידה, המנוהלים על ידי מיילדות.
מרכזי הלידה יכולים להיות עצמאיים או ממוקמים בבית חולים כשגם המרכזים העצמאיים הם בבעלות הקרן שמנהלת את בית החולים המקומי ונמצאים תחת הפיקוח של מחלקת היולדות בבית החולים.

קנדה
נכון לשנת 2014 כ-98% מהלידות התבצעו בבתי חולים ורק כ-2% מחוץ להם. כיום, כל תושבת של הפרובינציה זכאית לליווי מיילדת שהוסמכה על ידי המדינה; הליווי ניתן בהכנה ללידה, בלידה עצמה ובששת השבועות שלאחר הלידה, והוא במימון המדינה. השירות ניתן בדרך כלל על ידי צוות של שתיים עד ארבע מיילדות, באופן שמאפשר זמינות של מיילדת בכל שעות היממה.

ארצות הברית
מערכת הבריאות מוסדרת באופן נפרד בכל מדינה ואין ביטוח בריאות אוניברסלי, הניתן לכל האזרחים. במרבית המקרים ניתנים שירותי הבריאות ובכלל זאת שירותים לנשים יולדות על-ידי ספקים פרטיים במסגרת ביטוח פרטי. מעל מחצית מהאוכלוסייה מבוטחת בביטוח בריאות פרטי וכ-%30 מבוטחים במסגרת תכניות ביטוח פרטיות במימון פדרלי. מוסדות הבריאות, כגון בתי חולים ומרפאות, הם פרטיים ברובם ומחיר הטיפול בהם משתנה בהתאם להסדר הביטוחי. בסקר שנערך בשנת 2013 בקרב נשים, כ-96% מהנשאלות ענו כי הן בוחרות בטיפול רפואי הקשור ללידה רק במסגרת שמכוסה זאת, כאשר התשלום הממוצע הנדרש עבור לידה ללא סיבוכים מיולדת שמגיעה לחדר מיון בבית-חולים הוא כאלפיים דולר, ויכול להגיע ליותר משמונה עשרה אלף דולר.

ישראל
לפי אתר כל זכות ונכון לתחילת שנת 2021, לכל אישה הזכות והחופש לבחור היכן ללדת כשהחוק בישראל מתיר לידות בית, וקובע כי רק רופא או מיילדת רשאים לעסוק בלידות בית כמקצוע. היחידים שמורשים לעסוק בלידת בית הם: מיילדת שרשומה בפנקס המיילדות בישראל, בעלת וותק של 3 שנות עבודה בחדר לידה מוכר בישראל, ולאחר שהתנסתה ב-10 לידות בית שבהן נכחה מיילדת בית מנוסה או רופא מומחה ביילוד וברפואת נשים, בעל רישיון ותעודת מומחה בישראל, שעוסק או שעסק במיילדות בחדר לידה מוכר בישראל במשך 3 שנים לפחות. משרד הבריאות ממליץ ליולדת שילדה בבית להגיע עם היילוד לבדיקה בבית חולים במהלך 24 השעות הראשונות לאחר הלידה.

בישראל מתקיימות מדי שנה כמה מאות לידות בית. לפי ד"ר אבנר שיפטן, רופא מיילד המרכז נתונים על לידות בית, בשנת 2006 היו בארץ כ-375 לידות בית מתוכננות ובשנת 2007 היה מספרן כ-500. בעקבות הדרישה למיסוד לידות בית, מחלקות היולדות מכשירות חדרי לידה טבעית, חוקי הלידה מעט יותר מוגמשים בחדרים אלה, למרות שהתנאים להתקבל אליהם מחמירים. שנים קיים המושג אפס הפרדה שבא לתת משנה תוקף לנושא הביות המלא. הגישה של אפס הפרדה עובדת טוב יותר ורוב בתי החולים מתפקדים יפה.

מרץ 2019: מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמרכז הרפואי סורוקה קובע כי לידת בית מסוכנת פי שלושה מלידה בבית חולים. המחקר בחן את תוצאות ההיריון של 3,580 נשים שילדו מחוץ לבית החולים והשווה אותן לאלה של כ-240,000 נשים שילדו בסורוקה. צוות החוקרים כלל את: ד"ר תמר וינשטוק מהפקולטה למדעי הבריאות, פרופ' אייל שיינר וד"ר גיל גוטווירץ ממחלקת נשים ויולדות ב' בסורוקה.

יולי 2019: מחקר שבחן 500 אלף לידות בית והשווה את הסיכון למות הילוד בין לידת בית לבין לידה בבית חולים. במסגרת זו נבדק הסיכון למוות בזמן הלידה ובמהלך ארבעת השבועות שלאחריה, ולא נמצא כל הבדל סטטיסטי או קליני בין הקבוצות.

קורס דולות ומדריכות הכנה ללידה בגישה דינמית, מכללת כרכור.
הגישה הדינמית שמה דגש על מהות ההוויה הנשית והרגשית.
דולה שהוכשרה בגישה דינמית, הינה בעלת תפיסת עולם דינמית ורגשית ומבינה את מהות ועצמת תפקידה כמלווה ותומכת לידה הבטוחה ביכולתו הטבעית של גוף האישה ללדת.
תכנית הלימודים משלבת ידע ותכנים מעולם המיילדות בשילוב כלים מגוונים מעולם הרפואה המשלימה. במהלך הקורס יזכו הסטודנטיות למסע אישי ועמוק אל תוך הזיכרון הנשי הקולקטיבי ולחיבור הקדום הרב דורי לנשיותן.