מיינדפולנס ואהבה

ג'ון קבט-זין' נולד 5 ביוני 1944, פרופסור אמירטוס לרפואה ומקים המרפאה להפחתת לחץ והמרכז למיינדפולנס – קשיבות ברפואה.

קבט-זין' ידוע ברחבי העולם בזכות עבודתו כמדען, סופר ומורה למדיטציה אשר הכניס את תרגול המיינדפולנס לזרמים מרכזיים ברפואה ובחברה המערבית. הוא מחזיק בדוקטורט בביולוגיה מולקולרית מאוניברסיטת MIT, משמש כמנהל של המרכז למיינדפולנס ברפואה וטיפול רפואי, נמנה על מקימיה של הקליניקה להפחתת לחץ, ופרופסור אמריטוס לרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מסצ'וסטס.

מלמד ברחבי העולם ופיתח את ה  Mindfulness-Based Stress Reduction (MBSR).

עבודתו במסגרת הקליניקה להפחתת לחץ קיבלה הכרה משמעותית לאורך השנים והוצגה בערוצים מרכזיים של התקשורת האמריקאית, ופעילותו תרמה להכנסת תרגול המיינדפולנס למוסדות רפואיים, פסיכולוגיים, חינוכיים, תאגידים, בתי כלא וספורט מקצועי.

ספריו תורגמו ל-30 שפות, מתוכם תורגם לעברית: "באשר תלכו, שם תהיו – מדיטציית מודעות בחיי יום יום".

קורס מיינדפולנס והלימוד נשענים על הכתבים הבודהיסטיים. הלמידה בקורס מגוונת ומשלבת הרצאות, תרגולים, חקירת טקסטים ושילוב תרגול אישי וקבוצתי.

מיינדפולנס – הבודהה ואהבה

תרגום מאמר מאת:
גיל פרונסדאל

האם הבודהה אהב? אם היה מעבר לכל תשוקה, האם היה גם מעבר לאהבה? האם קיימת אהבה נטולת תשוקה? ואם כן, האם יש לה ערך כלשהו עבורנו?

כמה מאות שנים לאחר תקופתו של הבודהה, התעוררה מחלוקת הנוגעת לחייו הרגשיים של הבודהה. קבוצת נזירים הצהירה כי, מאחר והבודהה היה אגארה, כלומר חופשי מתשוקה, לא היה מסוגל לחוות רגשות כמו חמלה ואהבה. הטיעון הנגדי אמר שמדובר בגישה פשטנית שמשמעותה שהבודהה לא הרגיש, ושאין לכך כל עדות. למעשה, כך נטען, הכתבים הבודהיסטים מתארים אותו כמונע במידה רבה על ידי אהבה חומלת שחש כלפי אחרים. יתרה מזאת, איך יכול היה הבודהה לא לאהוב, כאשר מה שלימד שם דגש כל כך גדול על חשיבותה של אהבה?

המחלוקת תלויה בחלקה באופן שבו אנחנו מבינים את המילה ההודית ראגה. היא מתורגמת לעתים קרובות כ"תשוקה", מילה שמעוררת בעיות דומות באנגלית (ואולי גם בעברית, י.ל.) לאלה שמעוררת ראגה בפאלי, השפה הבודהיסטית העתיקה. אם תשוקה מובנת ככוללת כל סוג של רגשות חזקים שמניעים לפעולה, אז היות חופשי מתשוקה משמעו היות אדם עצור או אדיש, שאינו מסוגל לאהוב. אך אם תשוקה מתייחסת לדחפים כמו תאווה למין, כח וכסף, הרי שאדם נטול תשוקה הוא אדם החופשי מהשתוקקויות כפייתיות ומן הסבל שהן מביאות איתן. במקום להיות נטול רגש, אדם כזה הינו פשוט חופשי מרגשות הנטועים בהשתוקקות.

קורס מיינדפולנס, תרגול ולימודי מיינדפולנס: אהבה או התאהבות

מהם אם כן החיים הרגשיים של מי שאין לו דחפים כפייתיים או תגובתיות? האם חיים כאלה חסרים או משופרים?

אחד הדברים היעילים ביותר שהבודהה מלמד הוא בהכוונה לרגשות בריאים שיכולים להתעורר ללא תלות בהשתוקקות כלשהי, דחייה או אגואיזם. הוא מדגיש שמדיטציה יכולה לעזור בקידום אופנים אלו של שמחה ואושר, חופשיים מכל היאחזות, שהינם מועילים לצמיחה רוחנית. בנוסף, הבודהה עודד את טיפוחם של רגשות כמו עונג, התלהבות, סיפוק, שקט, שלווה, חום, אמונה, אמפתיה לאחרים והחשוב מכולם, סוגים שונים של אהבה. כל אלו מובנים כמקדמים הן בשלות רוחנית והן את היכולת לחיות באושר בהווה. אלו גם הרגשות שתומכים בגישה חיובית ומעורבת לחיים ולקהילה.
רגשות מועילים אלו סביר יותר שיתעוררו כאשר התודעה לא טרודה ברגשות הנטועים בהשתוקקות ודחייה, שלעתים קרובות מדי מעוותים את התפיסה שלנו את העולם. אני מאמין שמרבית הבודהיסטים מבינים שחייהם משתפרים ככל שהיאחזויות שלהם נחלשות.

בין כל הרגשות המועילים המפותחים בדרך הבודהיסטית, לאהבה יש חשיבות עצומה. היא מבטיחה שחייו הרוחניים של האדם נטועים ביחסים בריאים עם אנשים אחרים ועם צורות חיים אחרות. היא גם עוזרת לייצר תנאים פנימיים אופטימליים ללב להירגע לתוך השלווה של נירוונה, המטרה הסופית של לימודי הבודהה.

בניגוד לרעיון הנפוץ של "התאהבות" כתהליך מסתורי מחוץ לשליטתנו, הבודהה הדגיש את פיתוח יכולתנו לאהוב. דרך תירגול רוחני, אהבה יכולה להפוך חלק שכיח של החיים הרגשיים שלנו. על ידי כך שנלמד לזהות את מקורות האהבה בתוכנו, נוכל לזמן אהבה בנסיבות מתאימות בחיינו. דרך טיפוח, אהבה הופכת לכח. היא מעצימה הן את הבטחון העצמי והן את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו.

נאמר לעתים קרובות שהמילה האנגלית (או העברית, י.ל.) "אהבה" נמצאת בשימוש יתר, הפכה להיות זולה, ממוסחרת, רגשנית, ולמעשה איבדה משמעות. כדאי לזהות שמילה אנגלית זו נמצאת בשימוש כדי לתאר טווח של רגשות שונים שבתרבויות ושפות אחרות מקבלים שמות נפרדים. לדוגמא, כתבים נוצריים משתמשים לעתים במילים היווניות ארוס, פיליה ואגאפה כדי להבחין בין אהבה מינית או רומנטית, אהבה חברית והאהבה החומלת והלא אנוכית שמופנית כלפי כל בני האדם באופן שווה.

קורס מיינדפולנס: אהבה או התאהבות

המסורת הבודהיסטית מעודדת אנשים לפתח ארבעה סוגים שונים של אהבה, הנקראים ארבעת הברהמה-ויהארה: אהבה בלתי מותנית (מטה), חמלה (קרונא), שמחה בשמחת הזולת (מודיטא) ולבסוף, רגש שבדרך כלל איננו מזהים עם אהבה, איזון נפש (אופקהא). כל הללו הינן צורות של אהבה משום שכולן כוללות גישה חמה, עדינה ואוהדת של הלב כלפי עצמי או אחרים.

הבודהיזם מלמד שאפשר לבלבל אהבה עם מגוון של גישות. אחת היא תאווה חושנית. אחרת היא חיבה שמעורבת עם השתוקקות ועם הצורך בהדדיות. הבודהה מעולם לא עודד טיפוח חיבה שכזו; למעשה, הוא לעתים קרובות התיחס אליה כאל מכשול לבגרות רוחנית. אך אם נמהר מדי לנטוש צורות אלו של חיבה, אנו עלולים להתעלם ממצבים בהם חיבה כוללת שילוב של השתוקקות עם אחת מארבעת צורות האהבה המועילות. אחת הברכות של תירגול רוחני היא ללמוד להבחין בין אחיזה ותלותיות שאינן מועילות לבין אהבה בסיסית שאינה זקוקה לדבר מעבר לעצמה. מה שיש לנטוש זה את ההשתוקקות, לא את האהבה. כשויתור על השתוקקות הינו קשה מדי, אפשר לתרגל פיתוח של אחד מארבעת הסוגים של אהבה עד לנקודה שבה כל צורך להיות נאהב בהכרח מאבד מן הכח שלו באור הבוהק של אהבה שנובעת מאתנו.

הבודהה והגברים והנשים המוארים שהלכו בעקבותיו נתפסים לעתים קרובות כמונעים על ידי אהבה, אך לעולם לא כזקוקים להיות נאהבים. אולי יש לנו דחף פנימי לאהוב, בעוד להיות נאהב אינו הכרחי כדי להיות מאושר וחופשי. תירגול רוחני עוזר לשחרר את הדחף הזה לאהוב כך שהוא יכול להפוך לכח מניע בחיינו.