יוגה תרפיה, כלים מעשיים

מאת:
גאנש מוהאן
סבסטה יוגה איורוודה, צ'נאי, הודו

בהמשך למאמר הקודם:
יוגה תרפיה, יוגה כאמצעי טיפולי

לפניך מאמר המשך העוסק בכלים העיקריים של יוגה תרפיה: האסאנה, הפראנאיאמה, והמדיטציה או הפסיכולוגיה, בתוספת שינויים בתזונה, אורח חיים וסביבה. כעת נתאר בקצרה כל אחד מהכלים של תהליך יוגה תרפיה, ואת הקשרים החשובים שלהם לששת הגורמים שמנינו כאן (גוף, נשימה, מיינד, תזונה, אורח חיים וסביבה).

יוגה תרפיה: Âsana

משמעה הכנסת הגוף לתנוחה, השארות בה, ויציאה ממנה. התנועות לתוך ומחוץ לאסאנה מתבצעות בשילוב עם מרכיב ספציפי של מחזור נשימה: שאיפה, נשיפה, או הפסקת הנשימה לאחר הוצאת האוויר. לא מומלץ לנוע בזמן החזקת הנשימה לאחר הכנסת האוויר. במהלך ההישארות בתנוחה, הנשימה יכולה להיות מורכבת משאיפה, החזקת הנשימה לאחר הכנסת האוויר, נשיפה או עצירת הנשימה לאחר הוצאת האוויר. לכל אורך האסנה, יש לווסת את הנשימה בתשומת לב. תנועת הגוף והנשימה חשובות באותה מידה. אסנה נכונה הינה חיונית להתמודדות עם בעיות של מבנה גוף בשל סיבות ברורות: היא כרוכה בתנועה ועבודת שרירים.

יוגה תרפיה: פראנאיאמה

וויסות המודע או ההתבוננות בנשימה, עם מיינד ממוקד, בזמן שמירה על הגוף חסר תנועה. בהשוואה לאסאנה, לפראנאיאמה חשיבות רבה יותר לטיפול בבעיות בתפקוד הגוף (שאינן בעיות במערכת השלד והשרירים). קיימות הנחיות בטקסטים הקלאסיים הקושרות סוגי פראנאיאמה שונים למחלות, בהתבסס על הדושות של האיורוודה. לעומת זאת, את האסאנות לא ניתן לקשור בצורה ברורה וספציפית לדושות.

יוגה תרפיה: מדיטציה

השקעת המאמץ לשמור על המיינד ממוקד, או לשמור מחשבה אחת קבועה במיינד. כדי שהמדיטציה תעמיק, עליה להיות מתורגלת בזמן שהגוף לא זז. התפקיד העיקרי של הגוף במדיטציה הוא לא להסיח את המיינד. מלבד מדיטציה, קיימות פראקטיקות רבות אחרות, והרבה ניתוחים מעמיקים, בפסיכולוגיה של היוגה. המדיטציה והפסיכולוגיה של היוגה הם הכלים העיקריים לטיפול במחלות נפשיות.

יוגה תרפיה: תזונה

אורח חיים ושינוי סביבה הם נושאים רחבים, אבל מאוד חשובים, עבור כל מתרגל בתחום הבריאות ההוליסטית. תזונה ואורח חיים יכולים להיות גורמים משמעותיים למחלה. אם לא נפטר מגורמים אלה, או לפחות נפחית אותם, תפגע היעילות של כל האמצעים האחרים. הנחיות מפורטות לשינויי תזונה לטיפול במחלות אינן זמינות בטקסטים הקלאסיים של היוגה. עלינו לפנות לאיורוודה למידע על תזונה ואורח חיים בתור אמצעי טיפולי. מלבד האיורוודה, קיימות כמובן הנחיות ממערכות רפואה אחרות.

יוגה תרפיה: שימוש בקול

מזמור ומנטרות – כלים חשוב בתהליך טיפולי של יוגה תרפיה. ניתן לשלב קול עם אסאנות ומדיטציה. דיסציפלינות אחרות, כגון טקסים, תומכים בכלים העיקריים הנ"ל. השימוש בטקסים מתבסס על ההבנה הברורה של הפסיכולוגיה של היוגה, ודורש לימוד של נושאים כגון אסטרולוגיה ודית. נושאים אלה נחשבים מיסטיים, אך הטקסטים העתיקים ממליצים בבירור אילו טקסים יש לבצע עבור מחלות כרוניות, ובאילו אבנים או קריסטלים להשתמש.

יוגה תרפיה לימודים: אסתמה, דוגמה ליישום

לדוגמה, נדון באופן שיטתי ביישום של יוגה תרפיה על אסתמת הסימפונות.
אסתמה
מצב המאופיין בעיקר בקוצר נשימה, שיעול וצפצוף. באיורוודה, המילה shvâsa מתייחסת באופן כללי למצבים בהם קיים קושי נשימתי. מנקודת המבט של האיורוודה, אסתמה יכולה להיחשב כמחלה של ה- vâta או של ה- kapha. זוהי מחלה קשה, כי היא משלבת שתי דושות.
אסתמה יכולה להיות מוגבלת לאירוע מזדמן של לחץ בחזה, צפצופים, או קוצר נשימה קל. בקיצון השני, היא עלולה להיות מסכנת חיים. המנגנון העיקרי של האסתמה הינו היצרות דרכי האוויר, עקב ראקטיביות-יתר של דרכי האוויר לגירוי רגיל ודלקת כרונית. הטיפול הקונבנציונלי הרפואי לאסתמה מורכב בעיקר ממרחיבי סימפונות וקורטיקוסטרואידים הניטלים בשאיפה, ותרופות הניטלות דרך הפה או הווריד, במקרים חמורים.
במצב של אסתמה, דרכי אוויר מוצרות מציגות התנגדות ליציאה של אוויר. כתוצאה מכך, היכולת של האסתמטיים להוציא אוויר, במיוחד במהירות, יורדת. כך, אחת הבדיקות הסטנדרטיות במקרים של אסתמה היא מדידה של קצב הנשיפה המקסימלי, או שיא קצב הזרימה הנשיפתי. ככל שהחומרה של האסתמה עולה, שיא קצב הזרימה הנשיפתי יורד. יש לזכור זאת כאשר אנו באים לדון בגישה של היוגה לאסתמה. בפשטות, מטרה חשובה ביוגה תרפיה עבור הטיפול באסתמה היא לעודד נשיפה מלאה. בהתקף אסתמה אקוטי, כמעט שום דבר לא יכול לעזור מלבד תרופות קונבנציונליות ואשפוז, במקרה הצורך. יחד עם זאת, ליוגה יכולה להיות תועלת רבה בהפחתת תדירות וחומרת ההתקפים, אם המטופל מתרגל אותה כשמצבו משתפר.

בואו ננתח בצורה שיטתית כיצד הכלים של היוגה תרפיה יכולים לשמש לטיפול באסתמה:
אסאנות לאסתמה
תנוחות הפוכות שימושיות במקרים של קושי נשימתי. כדי להבין את הסיבה מאחורי המלצה זו, בואו ננתח גירסה פשוטה יותר של sarvângâsana (עמידת כתפיים), בה הגוף אינו ישר, אלא נתמך על ידי הידיים.
בתנוחה זו, הסנטר נצמד אל החזה. יכול להיות שזה לא יפריע יותר מדי לנשימה, אבל זה מאתגר יותר, בעיקר מבחינה פסיכולוגית. וחשוב מכך, התנוחה ההפוכה הופכת את הנשימה הפיזית לקשה יותר. התנועה של הדיאפרגמה הינה מרכזית לתהליך הנשימה. ככל שהסרעפת מתכווצת ויורדת (בתנוחת העמידה), נפח הריאות גדל, הלחץ בתוכם קטן, והאוויר זורם פנימה מבחוץ. בתנוחת העמידה, התנועה הזו של הסרעפת במהלך השאיפה נעזרת בכוח הכבידה, שכן כיוונה הוא כלפי מטה. בתנוחה ההפוכה, תנועת הסרעפת במהלך השאיפה מתנגדת לכוח הכבידה: הסרעפת צריכה לדחוף את משקל האיבריים הבטניים כלפי מעלה במהלך השאיפה. אך פעולת הנשיפה נעשית קלה יותר, שכן היא נתמכת על ידי כוח הכבידה, כאשר המשקל של חלק מהאיברים הבטניים לוחצים על הסרעפת. באופן טבעי, נפח האוויר הנותר בריאות בסוף הנשיפה גם נוטה להיות קטן יותר מאשר בתנוחת העמידה. לכן ניתן לראות כי תנוחת גוף זו תומכת בנשיפה קלה ומלאה יותר.

הרעיון הבסיסי הוא שאם נוכל לגרום לאדם הסובל מאסתמה לנשום היטב בתנוחה הפוכה, סביר שהוא ירוויח מכך. יחד עם זאת, בתנוחה הפוכה זו, נפח הנשימה קטן יותר, והעבודה או המאמץ הכרוך בנשימה גדול יותר. לכן אם אדם כבר סובל מקוצר נשימה, התנוחה ההפוכה רק תחמיר את קוצר הנשימה שלו. כך שלמרות היתרונות בהמלצה זו, אין להחיל אותה באופן עיוור. יש להתאים אותה לכל מקרה לגופו.
תנוחות הפוכות מלאות עלולות לא להיות מתאימות לאנשים מסוימים בשל גילם ובמצבים בריאותיים קיימים. עלינו להעריך את מצבו של האדם ולהחליט עד כמה רחוק עלינו להוביל אותו, ואת השיטה בה נעשה זאת. זהו המדע של התבוננות באדם ותכנון רצף של אסאנות עבורו.

לדוגמה, נוכל לשקול עמידת כתפיים עבור ילד בן שמונה אחרי חודש אחד בלבד של אסאנות מקדימות אחרות. אבל ייתכן שעבור אישה בת 45 בעלת עודף משקל, sarvângâsana (עמידת כתפיים) או shîrshâsana (עמידת ראש) לא יבואו בכלל בחשבון, כי היא עלולה לפתח בעיות בצוואר ממשקל הגוף הנח עליו. זה לא אומר שלא נוכל להציע לה את היתרונות בתנוחות ההפוכות. אך במקום עמידת כתפיים או עמידת ראש, עלינו להשתמש בתנוחות גוף אחרות המציעות את יתרונות התנוחות ההפוכות, ללא הסיכונים הנלווים. אסאנה שימושית נוספת שעלינו לקחת בחשבון היא adho mukha shvânâsana (כלב מביט מטה). כמו בעמידת הכתפיים, החזה נמוך יותר מהבטן, והמשקל של האיברים הבטניים נמצא חלקית על הסרעפת. בתור תנוחה חצי-הפוכה, היא מציעה את האפקט של התנוחה ההפוכה עבור הגו (trunk), מבלי להפיל משקל על הצוואר. כך שזוהי תנוחה בטוחה יותר לעבודה, יחסית לעמידת כתפיים. במטופל מבוגר או לא בכושר, עלינו להתחיל מאסאנות פשוטות, כגון dandâsana (תנוחת המוט), וכפיפות קדימה, כמו vajrâsana (תנוחת היהלום), להדגשת הנשיפה. באסאנות פשוטות אלו, נוכל לשים לב להוספת הקול לתרגול, ולהוביל את המתרגל לאסאנות מורכבות יותר בהמשך, אם מתאים.

שימוש בקול
שילוב הקול בתרגול משמעותי במקרים של אסתמה. להביא מטופלי אסתמה לנשוף בצורה מלאה יותר היא מטרה חשובה של היוגה תרפיה. השיטה הפשוטה ליישם זאת בתרגול היוגה היא לבקש מהמטופל לנשוף באופן מלא. אך אלה שניסו ללמד זאת יודעים שזו הנחייה שלהרבה אנשים קשה למלא. זה גם קשה להעריך כמה האדם נשף. בתור ניסוי, אם תריסר אנשים יתבקשו לנשוף באופן מלא, לרוב נמצא שטווח הנשיפה שלהם שונה מאוד. אנשים מסוימים חשים שהם הוציאו את כל האוויר, כאשר עדיין יש להם עוד הרבה אוויר להוציא.
לעומת זאת, שימוש בקול הוא שיטה יעילה ואמינה לצורך הוצאה מלאה של אוויר. אם נבקש מאנשים להגיד צליל כמו "אה…" כמה שהם יכולים, עד שהם כבר לא יכולים לומר אותו, רובם יצליחו להוציא כמעט את כל האוויר מהריאות. זה מקל גם על המטפל להעריך האם אותו אדם נשף באופן מלא. בנוסף, זוהי שיטה טובה עבור המטפל להעריך את קיבולת הנשימה של המטופל. קולות זמזום עלולים להוביל לשיעול אצל אנשים מסוימים, ולא מובילים לתחושה של פתיחות וקלילות כמו צלילים בגרון מלא. לכן צלילים פשוטים בגרון מלא כמו "אה…" או "אום" הכי טובים.

פראנאיאמה
הטקסטים הקלאסיים מציעים כי kapâlabhâti prânâyâma שימושית למחלות של kapha. Kapâlabhâti מורכבת מנשימה מהירה, עם דגש על נשיפה מהירה וחזקה. במצב כמו אסתמה, בה לאדם יש קושי לנשוף במהירות, Kapâlabhâti יכול להיות שימושי. אך לרוב האדם לא יוכל לעשות זאת. למעשה, זוהי הבעיה של האסתמטיים. כאשר אדם אינו מסוגל לנשוף במהירות, מאוד לא מומלץ לבקש ממנו להכריח את הנשימה שלו החוצה. זה עלול להוביל לקוצר נשימה. יתרה מכך, ב- Kapâlabhâti, נפח האוויר הנכנס והיוצא מהריאות בכל נשימה קטן יותר מבנשימה רגילה. אלא אם כן האדם מסוגל לשמור על קצב נשימה מהיר, האוורור יעלה. כאשר נשמר הקצב המהיר, יש לקחת בחשבון את סכנות ההיפר-ונטילציה. כך, Kapâlabhâti אינו מתאים למישהו קצר נשימה. היא יכולה להיות שימושית, אך יש להכניס אותה רק לאחר לימוד מתאים של נשיפה מלאה או עמוקה. קיימות גם הנחיות אחרות ושיטה להכנה ל- Kapâlabhâti, שתיארנו בספר שלנו,Yoga Therapy .
כאשר אסתמטיים מרגישים את הסימנים הראשונים לפני התקף חריף, טכניקה פשוטה שיכולה לפעמים להועיל היא לקחת כמה נשימות מבוקרות, או לתרגל תנוחת nâdîshodhana prânâyâma פשוטה עם נשימות קצרות ונוחות. זה מרגיע ויכול לסייע לתת להם תחושה שיש להם שליטה על הנשימה שלהם.

פסיכולוגיה
זו חוויה קשה לראות אדם עם קוצר נשימה, בטח ובטח לחוות קוצר נשימה. לכן חשוב, במיוחד במקרים חמורים יותר של אסתמה, לשים לב למצב הפסיכולוגי של המטופל ולתמוך בו בהתאם. כמתואר מעלה, מטרה חשובה ביוגה תרפיה היא לעזור לאסתמטיים לפתח תחושה של שליטה על הנשימה שלהם.

תזונה, אורח חיים וסביבה
כפי ששמנו לב, עלינו לפנות לאיורוודה ולשיטות רפואה אחרות לקבלת הנחיות תזונה. יש לדון עם המטופל על התזונה בפירוט. יחד עם זאת, במאמר זה אנו לא מפרטים על שימוש בצמחים או מספקים המלצות תזונתיות. באופן כללי, ההנחיה הראשונה היא להימנע ממאכלים קרים, ואמצעי חשוב נוסף הוא להימנע מכל מזון, כגון מוצרי חלב, המייצר ליחה.
ההנחיות הבסיסיות לאורח חיים וסביבה עבור אסתמה ידועות היטב: יש להסיר אלרגנים אפשריים, כמו פולן, אבק, שערות של חיות מחמד. מנקודת המבט של האיורוודה, יש להימנע במידת האפשר מנסיעות, חשיפה לקור ומאמץ גופני קיצוני, שכן הם מיוחסים להגדלת ה- vata.

אסטרולוגיה ודית, טקסים, אבנים וקריסטלים
כפי שהזכרנו, קיים מידע ברור גם בתחומים אלה. טקסטים כגון Vîrasimhâvalokanam וה- Âyurveda Sûtra מתארים את האמצעים שיש לנקוט בכל אחד מהתחומים הללו.
מסקנות
מספר נקודות חיוניות למטפל היוגה של ימינו:

1. כפי שאמרנו בהתחלה, זה אכן קל להגיד שיוגה היא הוליסטית, מעצימה ומרפאת. תהיה לכך הסכמה רחבה בקהילת היוגה. אבל על מנת להציג מסגרת לוגית ואותנטית, יש צורך במחקר, שאילת שאלות והרהור.
2. בטקסטים הקלאסיים של היוגה יש מידע מוגבל על יוגה תרפיה. יוגה תרפיה בטקסטים קלאסיים אלו מיוחסת לאיורוודה.
3. הפסיכולוגיה של היוגה ברורה מאוד ומתועדת היטב ביוגה סוטרה. אין מקום לחוסר בהירות בנושא זה.
4. קיים מידע מפורט ומדויק הזמין בטקסטים הקלאסיים בתחומים מיסטיים ולכאורה המקור לבלבול זה, כגון אסטרולוגיה ודית, מנטרות, טקסים, אבנים וקריסטלים.
5. הגדרות ושיטות מעורפלות פחות שימושיות. שאל את המורה שלך כאשר הנושא אינו ברור. בדוק את ההיגיון מאחוריו. בקש הפניות היכן שניתן.
6. שימוש במילים בסנסקריט לא מעיד על עומק ידע, ושימוש במילים בסנסקריט במקום באנגלית או בעברית לא מוסיף שום ערך. המטפל צריך להימנע משימוש במונחים בסנסקריט ביוגה תרפיה בצורה שאין לה קשר רלוונטי לטקסטים של היוגה והאיורוודה.
7. חשוב להרהר בשאלה: מהו תפקידה של המסורת ביוגה, במיוחד ביוגה תרפיה? כיצד המסורת קובעת את שיטת הטיפול במחלה?
8. גישה ליוגה תרפיה צריכה לעמוד לחקירה בשני תחומים: היגיון ואותנטיות. חשוב שיהיה ניתן לאמת את הגישה בעזרת חשיבה לוגית. וגם במידת האפשר, שניתן יהיה לבסס אותה בעזרת הפנייה נכונה וברורה לטקסטים עתיקים – זוהי האותנטיות.

יוגה תרפיה לימודים, מכללת כרכור: יוגה טיפולית כאמנות של חיבור, מאפשרת חוויה ישירה רב ממדית של השלם. ברובד הפיזי יוגה מעירה ומחזקת את מערכות הגוף ויוצרת ביניהן שיח ותקשורת.