Stress

בהמשך למאמר הקודם:
הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD)

ברמה הפיזיולוגית, המערכת שמכוננת את המצב היא מערכת העצבים הסימפתטית. זו מפעילה מנגנון בשם F.F.F (Fear, fight or flight – היבהל, הילחם או ברח) בהשראת הפרשנות שלנו את המצב, ובעזרתה הנאמנה של המערכת הלימבית במוח (הכוללת את האמיגלדה, ההיפוקמפוס וההיפותלמוס), המתווכת בין המצב המנטלי לבין הפעלת מערכות רלוונטיות בגוף. בסטרס ממושך הופכים מנגנונים אלו להיות מזיקים לגופו ולנפשו של האדם, וכוללים שינויים ביולוגים רבים, הידועים בשם "תסמונת ההסתגלות הכללית".

אותם שינויים ביולוגיים נובעים מעירור בלוטת האדרנל , המפרישה הורמונים שונים, ביניהם :

אדרנלין –יוצר באופן קונקרטי את מנגנון "הילחם או ברח".  מופרש מליבת האדרנל. השינויים הבאים לידי ביטוי כתוצאה מהופעתו בדם, משפיעים על הגוף כולו, וכוללים:

• ערנות ואקטיביות גבוהות.
• הגברת קצב ותפוקת הלב.
• הזרמת דם לאיברים חיוניים כגון לב, מוח, ריאה ושרירי השלד.
• הרחקת הדם מאיברים פנימיים שאינם חיוניים למצב של לחימה, ביניהם הכליות, ומערכת העיכול – שבּה פוסקות ההפרשות כגון רוק וחומצת קיבה וכו', וכן מופסקת הזנת רירית מערכת העיכול, ובכלל זה הזנה של מערכת העיכול כולה.
• קצב הנשימה הופך מהיר וכבד יותר.
• ההזעה גוברת על מנת לצנן את הגוף.
• האישונים מתרחבים.
• גלוקוקורטיקואיד – בעיקר קורטיזול – מופרש מקליפת בלוטת האדרנל הורמון הקשור למשק הסוכר בגוף. משמש גם כנוגד דלקת טבעי; כלומר, הוא מערער באופן טבעי את האיזון של מערכת החיסון על מנת להפנות את האנרגיה שבגוף להתמודדות עם המצב המאיים, או – לחילופין – להקלה ודיכוי של מצבים דלקתיים אשר מהווים גורם סטרס בפני עצמם. בעל השפעה קטבולית על העור, השרירים ורקמת השומן, גורם לפירוק חלבוני שריר – ובאופנים אלו מעלה את רמת הגלוקוז. בהשראת הקורטיזול משוחרר מהלבלב ההורמון גלוקגון, אשר מפרק את מאגרי הגליקוגן בכבד והופך אותם לגלוקוז. הודות להורמון זה מזרים הכבד אל הדם גלוקוז ברמות גבוהות מהרגיל, ומספק לגוף את האנרגיה הנדרשת למצב מיוחד זה.
• מינרלוקורטיקואידים – בעיקר אלדוסטרול מופרש גם הוא מקליפת האדרנל – בעל השפעה על המטבוליזם של משק המינרלים בגוף. נוכחותו גורמת לאצירת מינרלים בגוף – בעיקר אצירת נתרן, אך גם כלור. הגוף מאבד ממאגרי האשלגן דרך פעולת משאבת נתרן-אשלגן בכליות– נתרן סופח אחריו את הנוזלים המסוננים בכליות במטרה להעלות את לחץ הדם, כחלק ממנגנון המאפשר הזרמה יעילה יותר לאיברים הקריטיים לשם תפקוד במצבי דחק.

• להורמונים אלה ישנו תפקיד חשוב גם במצבים יומיומיים שגרתיים, מלבד מצבי הדחק. למשל, בשעות היקיצה בבוקר עולה רמת הקורטיזול במטרה לספק גלוקוז, שהינו בבחינת אנרגיה חיונית לתאים לאחר לילה של שינה וצום. עם זאת, במצבי דחק רמות ההורמונים בדם עולות בהרבה על הכמות האופיינית למצבי רגיעה. מהתבוננות בתפקודי ההורמונים, ניתן להבין את הנזק שקיים בנוכחות גבוהה ומתמשכת שלהם בדם, שסופה – בהיעדר תחזוקה הולמת – יביא לשחיקת מנגנונים שונים בגוף.

תסמונת ההסתגלות הכללית – שלושת השלבים לאדפטציה של הגוף לסטרס

• תגובת אזעקה. השלב ההתחלתי המכונן את תגובת "הילחם או ברח
• תגובת התנגדות. לאחר שתגובת האזעקה נחלשת, מאפשר התמודדות עם מצב הדחק לאורך זמן. המשתתפים העיקרים הם ההורמונים המופרשים מקליפת האדרנל. אלו מאפשרים רמות גלוקוז גבוהות בדם באמצעות פירוק חלבונים ושומנים בגוף. תגובת התנגדות ארוכה עלולה לגרום למחלות שונות מאופיין במצב היפוגליקמי. במקרים ממושכים של התנגדות ובהיעדר תחזוקה תקינה של הגוף, עלולים אף להגיע למצב של תשישות.
• תשישות. קריסה והתמוטטות של הגוף כולו, או של איברים/מערכות ספציפיות בגוף. הוא תשישות מוגדרת כתפקוד לקוי של בלוטת האדרנל – אי ספיקת אדרנל. מצב זה יביא להיפוגליקמיה ומכיוון שהגלוקוז הוא האנרגיה שעליה מתבסס הגוף בפעילותו, נוכל לצפות בתשישות כוללת של הגוף.

כתוצאה מהאירוע הטראומתי המקורי – שבו לא התאפשרה תגובה הולמת למצב המאיים – משתבש תפקודו של מנגנון ה-FFF. הגוף נשאר דרוך ומבולבל, ודריכות זו מפעילה את שלב האזעקה בתדירות רבה יותר מהנורמה. האדם עובר אדפטציה – רגשית ופיזיולוגית – למצב איומי תמידי ולחיים בשלב האזעקה.  המתח התמידי יצטבר, ויביא לתשישות המלווה בחרדה, דיכאון, עייפות והפרעות שינה.

השפעת סטרס ממושך על תפקודים נוירולוגיים במוח

קיים במוח איזון טבעי של הורמונים ונוירוטרנסמיטורים שונים. הללו אחראים על תפקוד תקין של הגוף כולו, ביניהם גם מצבים קוגניטיביים ונפשיים שונים. סטרס ממושך יגרום להפרעה באיזון זה – על ידי המנגנון העצבי-הורמונלי שהוא מפעיל, שחיקת מטבוליטים ושיבוש רמות הסוכר הרצויות – ויתבטא בתחילה בעודף ולאחר מכן יאופיין בשחיקה של הקטכולאמינים במוח:

• דופאמין – אחראי על הפעלת מנגנוני שחרור והרפיית שרירים וכן על מנגנונים המשחררים אנדורפינים בגוף. כתוצאה משחיקתו נוכל לצפות בכיווץ שרירים ממושך, וכן – כתוצאה מהיעדר הפעלת ייצור אנדרופינים – נצפה בחוסר עמידות לכאב ובדכדוך.
• נור-אדרנלין – תפקידו העיקרי הוא מתן תחושת חיוניות באמצעות ויסות רמות האנרגיה בגוף. סטרס ממושך יביא לשחיקתו, לתחושה של תשישות ועייפות ולחוסר אנרגיה.
• סרוטונין – שמהווה הלכה למעשה את הבקר על תפיסת מציאות תקינה באמצעות השריית רוגע, משמש כבקר אחד מיני רבים על השעון הביולוגי בגוף ועוד. בשחיקתו נוכל לצפות בתופעות כגון דיכאון, הפרעה בשעון הביולוגי ועוד.

השפעות סטרס ממושך על מערכת העיכול

כתוצאה מהפסקת הזנת רירית העיכול נוכל לצפות בירידה בעמידות דפנות הקיבה והתריסריון מפני חומצת הקיבה. מצב זה עלול לגרום לכיבים פפטיים במערכת העיכול, מעי רגיז וחדירוּת גבוהה של המעיים, שתגרום להתפתחות תופעות כגון אלרגיה ואי-סבילות למזון.

הזנת הלבלב והמטבוליזם שלו ייפגעו גם הם, ולכן גם ייצור ביקרבונט, המבסס את התריסריון והרקמות, יופר מאיזונו. מצבי סטרס ממושכים, אם כן, עלולים ליצור חמצת מטבולית המשפיעה על הרקמות השונות בגוף.

ייצור והזרמת חומצת הקיבה באופן תקין ישובשו, וכתוצאה מכך נוכל לצפות בעיכול לא תקין ובלתי מושלם, שיגרום לריקבון של מזון – במיוחד מזון חלבוני – בדרכי העיכול, ולתופעות כגון גזים, כאבי בטן ושלשול, ותופעות אחרות של IBS. כתוצאה מכך עלולה פלאורת המעיים הטבעית להיפגע, ועל חשבונה תתקיים פלאורה בלתי ידידותית.

תופעות המשנה הרבות של הסטרס יכולות להסביר מכיווּן נוסף את הסומטיזציה והכאבים הפסיכוסומטיים שנפגעי טראומה סובלים מהם. בנוסף, תחזקנה תופעות אלה את המנגנונים הנפשיים שיוצרים את הדיכאון, החרדה והפרעות השינה. מכאן נובע הצורך הבלתי נמנע בטיפול נאות בסטרס אצל הסובלים מ-PTSD .

למאמר הבא:
חרדה

לימודי נטורופתיה, מכללת כרכור: תכנית ייחודית ומעמיקה בת 4 שנים, המשלבת בין תכנים אקדמיים קלאסיים, תזונה טבעית, צמחי מרפא, לימודי עבודה אנרגטית, לימודי גוף נפש ולימודי מגע. שמה דגש רב על הצד ההוליסטי תוך התייחסות ומתן ידע נרחב גם בתחום הרפואה המערבית.